רוב בני האדם הצעירים שפגשתי בימי חיי חשבו שהם מונוגמיים. כלומר, הם היו בטוחים שיום אחד הם ימצאו את אהבת חייהם וישארו איתה לעד ולא יבגדו בה כלל. ואולם, גם פגשתי כמה מבוגרים. שהיו מוכנים לשכב איתי או עם כל אחת אחרת, אף על פי שהם נשואים או תפוסים .
כשאני הייתי במערכת יחסים היה לי מאוד מאוד קשה להיות איתו בלבד, וכמעט כמעט שהתפתתי לאחרים. אז עוד לא הבנתי שהיה לי כל כך קשה לשמור על המונוגמיה בזוגיות שלי מן הסיבה הפשוטה שאני פשוט לא יצור מונוגמי, אלא רק ממש רוצה להיות כדי לפעול על פי תכתיבי החברה שאומרים לי שאסור להיות עם אחרים.
מחקרים מראים שרוב האנשים שנמצאים בזוגיות ארוכת טווח בוגדים בבני זוגם. ואני אומרת; למה לנו להגיע למצב הזה שמלכתחילה להיות עם אחרים נתפס כבגידה? למה לחיות עם בן זוג כשעליך לשקר לו יום ביומו. למה לנו לעשות זאת לעצמנו? לא מגיע לנו לחיות חיים קצת פחות מתפשרים מחיים שכאלה?
אז מה גורם לנו לחיות ככה? פשוט מאוד - מוסכמות חברתיות. אותם חוקים לא כתובים שכולנו צריכים להישמע להם, אחרת החברה תנדה אותנו ותסתכל עלינו בתור ה"פריקס".
כיום קיימים מיעוטים שהבינו את זה הרבה לפני; אותם ההיפים ה"חופשיים" שמאמינים בריבוי בני זוג, ויותר מזה - ריבוי אהבות, הפוליאמורים. קהילות שלמות של אנשים ששוכבים ומבלים עם מספר בני זוג, מתוך ההבנה הפשוטה שלא נועדנו לחיות רק עם בן זוג אחד, זה פשוט לא חלק מהטבע שלנו כבני אדם. לרוב בן זוג אחד לא יכול לספק את כל צרכינו במשך כל כך הרבה זמן, הריגוש נעלם מהר והקשר נשחק.
אז מה שאר בני האדם עושים כשהם צריכים לפעול על פי חוקים שהחברה הקפיטליסטית שלנו מכתיבה להם, בלי התחשבות במבנה הגנטי שלנו - עושים בכאילו. כלומר, עושים הכל כמו שצריך רק למראית העין, הלכה למעשה - לא ממש.
אני התנסתי עם כמה גברים נשואים בחיים שלי, חלקם סיפרו לי שהם נשואים וחלקם חששו לספר כי הרי מסתובבות בעולם גם נשים מתחסדות שאכפת להן. וככה במצב כזה, אתה תצטרך לחיות כל החיים במערכת יחסים נוספת עם נקיפות המצפון שיתקפו אותך בכל פעם שתסתכל לאשתך בעיניים. וכל זאת רק כדי להיות שייך, כדי לא להיות שונה.
ונכון, יש אנשים שמצליחים להישאר בזוגיות מונוגמית, אבל זה לא אומר שלא היה להם קשה לשמור על הנאמנות לבן זוגם. ועצם הקושי הרב שלהם כבר מעיד על כמה הם יצורים פוליגמים שלא מבינים שהם כאלה.
נולדנו לתוך עולם שמהרגע הראשון הכתיב לנו איך מערכות היחסים שלנו אמורות להיראות- זוגיות, ילדים ומשפחה. למרות שמותר לנו יותר מזה. ואפילו החוקים בכל העולם כמעט מתירים על חתונות רק עם בן זוג אחד במהלך חייכם (אלא אם כן מתגרשים, אבל אני מתכוונת ללהישאר מחותן לאחד ואחר כך להתחתן עם אחר). ואם בא לי להתחתן עם שני גברים? למה אסור לי לעשות את זה? והתשובה היא תמיד אותה תשובה: כי ככה קבעו. ככה החליטו אנשים מעליי, וכל זאת נכפה עליי.
ואצטרך לקבל זאת, ולהמשיך לומר שתמיד אפשר אחרת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דומיה