לו היינו יודעים לשם מה אנחנו כאן, אף אחד מאיתנו לא היה ממשיך לחפש.

ביום שבת אני אהיה בת 18.

האמת שמאז ומתמיד אני מרגישה קצת מבוגרת. אני לוקחת הכל אבל ממש ה-כ-ל ברצינות. ולפעמים גם יותר מידי וזה מפריע לי להינות מהפשטות של הדברים. והאמנם, לגיל 18 יש איזו משמעות. מעתה, לא רק שימכרו לי אלכוהול בלי בעיות, גם גברים לא יבהלו מהגיל 17. כמו שכבר הצלחתם להבין, אני לא נוטה לצאת עם בני גילי. אולי כי מוחי מלא בסטיגמות, ואולי כי הסטיגמות האלה בדר"כ יהיו נכונות. הרי ילדים בני 17, רחוקים שנות אור מהיכולות המנטליות שלי, שאני מאמינה שהן גבוהות. זה כמו לצאת עם ילד בן 10 מבחינה מנטלית, בעוד שאצלך כבר מגיל 8 היו מחשבות על המוות ופילוסופיות משונות שלילדים רגילים אין כי הם חיים בעולם של פנטזיה. לי מעולם לא הייתה אפשרות לחשוב כמו ילדה, בגלל זה להיות עם מישהו בן גילי נראה לי מוזר.

לפעמים אני מרגישה שנולדתי לתוך נפש זקנה ורצינית שלא יודעת להינות כמו שצריך. מובן, יש לי אומץ ואני אגיד הכל בפרצוף.. יש לי את החוצפה הצעירה, אבל לפעמים היא מלווה בחוסר טאקט וזה כבר קשור לזה שהיכולות החברתיות שלי קצת לוקות בחסר.

ולמרות כל זאת, אני עדיין מרגישה את המעבר הזה בין הילדות לבגרות. ואולי זה בגלל שכולם מדברים על זה כל הזמן, אבל אני חושבת שזה בעיקר בגלל שאני מתחילה להרגיש טיפה (בדגש על הטיפה) יותר שלמה עם עצמי. וכן, אני יודעת שלעולם לא ארגיש שלמה עם עצמי לחלוטין, בייחוד בגלל שאני מזל תאומים ואנחנו תמיד מרגישים שעוד לא מיצינו את עצמנו, כי יש עוד. ובאמת יש עוד, וגם תמיד יהיה.

אז אני מתכננת לצאת לבר בתל אביב, וסוף סוף לא לפחד שלא יכניסו אותי כי אין לי ת"ז של 18! אני יודעת שזה נשמע שטותי מנקודת מבט של מבוגר אמיתי ולא רק מנטלית, אבל מנקודת המבט שלי - ואוו, אני מרגישה סוף סוף חופשיה. בנים יוכלו להתחיל איתי בבר, ולא רק באינטרנט! זה מטורף מבחינתי, באמת. סוף סוף אני אוכל לומר לאנשים בת כמה אני מבלי לפחד, סוף סוף יקבלו אותי בקלות לעבודות סוף סוף אני אהיה בת 18!!

מה גם שזו תחילת הסוף של גיל הנעורים!!! שדווקא בגלל שמעולם לא הרגשתי שייכת אליו, אני כל כך (כל כך) שמחה לצאת ממנו, בחיים שלי לא שמחתי לסיים משהו כמו את התקופה המזעזעת הזו.

זהו, עוד שבועיים אני מסיימת תיכון!!

אני לא אצטרך לסבול יותר את האישיוז המפגרים של התיכון, את החוסר "מקובלות" בתיכון, לא אצטרך לסבול את הילדים המפגרים האלה עם מוחי האפרוחים הקטנים שלהם!! לא אצטרך להתמודד עם התגובות שאינן איחרו להגיע של כלל ילדי הכיתה לדעות השנויות במחלוקת שלי, שמובן שתמיד היו נאמרות בכיתה ומקבלות קריאות בוז בליבם של כל הילדודס הקטנים שמיהרו לרדוף אחרי העדר הכיתתי.

סוף סוף, העולם האמיתי. שאני לא מצפה שיהיה קל כלל וכלל, והאמת שגם לא בא לי שיקלו עליי. מעולם לא אהבתי הקלות, אני אוהבת קושי, ואני חושבת שהוא ראוי כדי להגיע להישגים חשובים בחיים והערכה שלהם לאחר מכן.

סוף סוף, הילדה הבוגרת הופכת לבוגרת אמיתית. סוף סוף, קצת יותר שלמה.