לו היינו יודעים לשם מה אנחנו כאן, אף אחד מאיתנו לא היה ממשיך לחפש.

הכללות הכללות הכללות, כמה שאנשים אוהבים לעשות הכללות. כמה תבניתיות באנושות אחת ומטומטמת? כמה שאף אחד מכם לא מבין את רמת האידיוטיות שבחלוקה לתבניות. כמה אידיוטים.

"את יודעת, גם אני הייתי בדיכאון בגילך.. וזה תמיד משטויות בגיל הזה..." - אידיוטים!!!! פשוט אידיוטים.

ועכשיו כשסיימתי להוציא את העצבים שלי על הכתוב (לא באמת סיימתי, אני אמשיך), אני אסביר מדוע אנשים שאומרים דברים כאלה אידיוטים. אז ככה; קודם כל, אתם לעולם לעולם לא תדעו מה התחולל בעברו של בן אדם או מה מתרחש במוחו לפני שהוא מספר לכם! וזה לא קשור לגיל, אידיוטים! כי אונס, ניסיונות התאבדות, התעללות ועוד מליון ואחת דברים אפשר גם לעבור בגיל 12, אידיוטים.

אז בואו ואספר לכם מה קרה לי, כדי שתלמדו (ככל הנראה לא תלמדו כי אתם אידיוטים) לא לשפוט בן אדם על פי גילו הצעיר ובמיוחד לא לשפוט את רגשותיו האישיים!!!

הוריי הכו אותי מגיל 7,8 עד גיל 15. בנוסף, גם אחותי (שגדולה ממני בשמונה שנים) הייתה מצטרפת ל"חגיגה" ומכה אותי. מה גם שהייתי ילדה מלאה כך שגם בבית הספר לא היה לי קל. חוסר האונים הזה גרם לי לנסות להתאבד לראשונה בגיל 8, פשוט בלעתי מה שמצאתי בבית.. כל מה שהיה כתוב עליו "לא לשתייה". מובן שאז לא הכרתי עדיין את רפלקס ההקאה וגם אחרי שהכרתי ניסיתי שוב ושוב. ועם השנים ניסיתי בכל מיני דרכים אחרות ומשונות, והייתי חכמה כך שאף אחד לא ידע על זה. מצבי האומלל גרם לי להגיע למצב של רגרסיה. הייתי מרטיבה במיטה עד גיל ממש מאוחר, לפחות עד גיל 12 או 13. ואמא שלי הייתה מתעללת בי נפשית ופיזית בכל פעם שהייתי מרטיבה במיטה. כאילו הייתי איזה כלב שהשתין בבית וצועקים עליו כדי שיפסיק, במקום באמת לטפל בבעיה ולקחת אותי לרופא כמו שכל הורה נורמאלי היה עושה.

סיפורי האומלל הביא אותי לכדי התאשפזות מרצון בבית חולים פסיכיאטרי. פשוט הגעתי למצב שאם לא הייתי מתאשפזת, ככל הנראה לא הייתי כאן כדי לספר לכם על זה. הייתי מאושפזת למשך חצי שנה, וכשיצאתי הכל היה כל כך ורוד!!!

סתם, לא באמת.

הכל המשיך להיות חרא, והבית המשיך לאיים, ועדיין לא הצלחתי להסתכל לאבא שלי בעיניים. היחסים עם אימי עד היום איומים ואני מתעבת את האישה הזו, ובעיקר בגלל שהיא הצליחה לפגוע בי עד כדי כך שזה משפיע על חיי היומיום שלי.  

ושום דבר ממה שעברתי לא עוזב אותי, שום דבר. ואני מנסה לברוח כל הזמן, אף על פי שאני יודעת שזה לא יעזור, כי עד שאני לא אשלים עם העבר הוא ימשיך להילחם בי ולרדוף אותי. אני מרגישה אותו בכל הדברים הכי קטנים והכי גדולים שאני עושה בחיי. בהכל. הוא שם.

והכל בגלל שני אנשים אידיוטים שלא ידעו לחנך את ארבעת הבנות שלהן.

הטמטום האנושי.