כשאנחנו, הנשים, נכנסות להריון, כמה פעמים באו הדודות והסבתות ועוד כל מיני מציקים ומצקיות למיניהם, וחפרו לנו כמה שחלב אם הוא הטוב ביותר לתינוק שלנו כשיוולד? כמה פעמים הסתכלנו עלינו בעיניים שטניות כל הדודות והסבתות ועוד כל מיני המציקים והמציקות כששמעו, שאנחנו לא מניקות יותר, או לא מניקות בכלל? זה הרי הכי בריא לילד!!!!
ואלו שהניקו, היו כ"כ גאות בעצמן שהן נותנות את החלב ש-ל-ה-ן, לילד ש-ל-ה-ן... איזו תחושה טובה זו הרי לתת לילד שלך את הטוב ביותר בשבילו, נכון? נכון מאוד!
עכשיו, תתארו לכן אימהות יקרות, שאתן יולדות בשעה טובה ומוצלחת. היי הופ הוריי הוריי! הילד כזה חמוד ומתוק! ממש פוצי מוצי, למות עליו!
ואז, אחרי כמה שעות, בא אליכן איזה מישהו.. שאתן לא ממש מכירות. לוקח מכן את הילד המקסים שלכן.. לאן? לא תדעי. למה? כי ככה בא לו. כי מותר לו. כי הוא כבר לא שלך מבחינתו. מה תעשי? לא תצרחי? לא תבכי? לא תבעטי ותנסי להילחם ברשע הזה? ככה סתם? בלי סיבה, לבוא ולקחת לך את הילד? חתיכת חוצפן! איך הוא מעז???
אבל היי, את בעצם מגלה שאת לא יכולה לזוז... כי הבן אלף הזה בכלל קשר אותך.. איזה נבלה! ואת מנסה להתנגד בכל הכוח... אולי תצליחי להשתחרר.. אבל את לא. ואת מתייאשת בסופו של דבר, כי כל תזוזה כזו מכאיבה לך. אז את מרימה ידיים.. לא מבינה מה קורה.. למה הם עושים את זה..
בתוך דקות ספורות, מחברים לחזה שלך משאבה. לא אחת. כמה משאבות.. שואבים ממך את החלב שלך. זה שהיית צריכה להניק בו את הילד שלך. אבל הוא לא מיועד לו מרגע זה.. הוא מיועד למישהו אחר. ואת לא מבינה למה הם עושים את זה.. הרי לא עשית כלום למען השם!!! וזה כואב לך.. אוי כמה שהשאיבות האלו כואבות לך.. והם ישאבו אותך כ"כ הרבה... וזה גם יכאב לך הרבה, ומאוד.
ואז, את תגלי, שהחלב שלך מיועד למישהו אחר, שהחלב שלך שמיועד לילד שלך, נגנב ממך, בלי שתהיה לך בכלל האפשרות להתנגד, להביע דעה. כי מי בכלל שואל אותך? מי את בכלל? ואת כבר לא מבינה מה לעזעאזל קורה פה.. כמה החיים לא הוגנים, אה?
עכשיו, תחשבי טוב... האם גם לעגל, ההוא, המתוק והחמוד הזה שרק נולד לאמא שלו, לא מגיע לשתות את החלב שלה? האם לא מגיע לו כמו שמגיע לילד שלך לינוק את החלב שלך?
מגיע לו. ועוד איך מגיע לו.
זה החלב שלו. לא שלנו. נקודה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
