החיים כאופציה.

התקבלתי לתואר שני.

הנה הלב מתפוצץ.

ילדה בת 16 נכנסת לתערוכה עם צילום בכניסה לתערוכה, התערוכה מעגלית, והיא לא מצליחה לעכל על מה היא מסתכלת.

הכל כל כך משוגע. יצירת אומנות ענקית.

ובאותו רגע. באותו רגע ידעתי.

והנה אני, עשר שנים אחרי. 

אחרי תיכון, ואחרי צבא, ואחרי 4 שנים של תואר שסחט לי כל טיפת כוח שהייתה בי,

אחרי שכבר וויתרתי, וויתרתי על הויתור.

אחרי לילות לבנים, ולילות של בכי, וצרחות, וכאבים, אחרי שהגוף שלי קרס יותר מפעם אחת תחת העומס.

הנה אני, יושבת עם מכתב הקבלה ביד,

מסתכלת על המילים ולא מאמינה. עשיתי את זה.

באמת עשיתי משהו כמו שצריך הפעם.

עכשיו, נשאר רק לסיים עם הראשון.