מרמור מסייע לאופטימיות

לראשונה, מזה שנים - ואולי אפילו לראשונה בכלל,

שמתי את הלב שלי ככה, בלי מגננות.

אולי זה לא מדויק, היו מגננות...

אבל הורדת אותן אחת-אחת בסבלנות.

והוא ישב שם חשוף, פגיע.

וזה היה מלחיץ, ובו-בזמן אמיץ.

וזה קרה.

והיה טוב.

ואז הגיעה הרוח, והוא נפל.

והתנפץ.

רסיסים.

איפה הדבק?

בונה עוד חומה אחת גדולה מסביב.

וכוסעמק עם סופים.