Too far from PERFECTION

מצאתי את עצמי על כסא משרדי ,יושבת בין ערימת ניירת ומסמכים .. תוהה לאן חיי נעלמו
"התבגרת" אומר לי הקול הפנימי שלי ,התת מודע ..
מגישה מבוזבזת .. גמורה .. לאן הלכו שנים ? לאן הן נעלמו ?
"התבזבזת יותר מדי בלהיות הבן אדם שאחרים ייחלו שתהי ,אבל מה עם הרצונות שלך ?" 
ללכת לישון ולקום בהרגזה שהכל נהיה אחרת ,שהמצב סביבך עגום ,שהקרובים אלייך כבר לא קרובים
ללכת לישון ויום אחד להתעורר לחלום שהוא גם מציאות ,לסיוט שתמיד פחדת ממנו ,ללכת לישון ולקום למלחמה
אומרים שהתבגרתי מהר מדי .. אבל במציאות שבה אדם לאדם זאב ,וכל אחד דואג לתחת של עצמו - אפשר שלא ?
במציאות שבה הדבר הראשון שאת דואג לו הוא עצמך ,שלא תפגע חלילה ,שלא תיפול .. אתה מתבגר מהר
אתה מפתח אינסטינקט מסוים ,יודע לפעול על פי מצבים מסביב .. לא פעם מוצא את עצמך ממלא את תפקיד המבוגרים

עסוק בלדאוג לילדים הקטנים לאחים ,לבני הדודים .. כי ההורים לא ממלאים את התפקיד הזה ... תוהה לאן חיי נעלמו ?