זורמת עם סגול בעיניים...

האגדה היא אבודה מתחילתה ועד סופה.

כל היצורים ביערות מתקוטטים.

רוחות וילדות קטנות קופצות

לשמיעת צלילים מן המעמקים.

האחראים הם אדונים נכבדים,

לבושים בחליפות מעור כבשים,

לכולם הם מחלקים, סוכריות קופצות

בשביל הבעיות , שלהן אין פתרון.

כי אחרי הכול  זה המוח האנושי,

מוח נחשי, תעלות ותלאות הוא עבר.

עבר, הווה, עתיד הכול שם זורם בפנים...

הופך אמת לבדיה, בכי לצדקה.

ואלוהים?

שומע?

רואה מפנים ומנתח.

זהו סופו של כל אחד- נשפט.

פתרונות אין אבל יש תשובה אחת!

מהכפור תפציע שמש ותגאל את הממלכה.

משיח של זהב יפציע, אור של כל תפילות העבר יפתיע.

תשובה קטנה, מחילה. נו באמת סליחה!