זורמת עם סגול בעיניים...

איפה להתחיל...

אני סובלת מהפרעה סכיזואפקטיבית , נולדתי ככה רק שבשנות ההתבגרות החלו הסימנים החיובים להופיע. המחלה התפרצה בגיל 19-18. כאשר חוויתי הזיות שמיעה שהפריעו למנוחתי.

כל חיי היו לי הזיות שמיעה רק  שהם לא הטרידו אותי עד כדי כך שלא נרדמתי בלילה.

ההזיות שמיעה התגברו כשצרכתי קנביס בגיל 16, אך הם רק גרמו לאפתיות , אפשר לומר התקפי חרדה ורעידות. לא תמיד אבל בסיטואציות מלחיצות כן.

החיים עם המחלה הם מאוד בודדים, בנוסף לכך אני מאוד תמימה מה שמשך אלי נחשים.

חיי ירדו ממסלולם כשנפרדתי מהחבר שהיה לי מגל 16  עד 18 כמעט.

אני גרה בלוד, ובלוד איך נגיד אין אוכלוסייה כזו איכותית.

הייתי תמימה מאוד, והתחברתי עם מישהי, שאבא שלה הבטיח לשרוף לאימא שלי את החיים.

לא ידעתי עד כמה הוא רציני, הוא עשה את זה דרך הבת שלו.

היא הכירה לי בחורים ומבלי ידעתי לקחה להם כסף על סקס איתי, סרסרה אותי הבת זונה.

ואני בתמימותי חשבתי למצוא חבר.

הייתי  שרלילה לא קטנה, אבל זונה? שקל לא ראיתי מזה.

בגלל שיש לי בעיה ליצור קשרים אז את הקשרים שלי אני מוצאת באינטרנט, ועכשיו אני מבינה שהיא שלחה אלי בחורים באינטרנט.

היום אני שומרת נגיעה, מגעיל אותי לחשוב על סקס.

הרבה קשרים שיצרתי התפרקו בגלל המחלה והפראנויה.

והרבה דרכים נחסמו בגלל המכשפה הזאת שאבא שלה אמר שהוא ישרוף לאימא שלי את החיים.

חשוב לי להדגיש שהבחורה הזאת זה לא פרנויה זה שטן מהלך וקנאי.

אני בחורה אינטליגנטית הוצאתי בפסיכומטרי 548 בלי הקלות. ו-638 עם הקלות שקיבלתי בגלל המחלה.

התקבלתי לבר אילן לכימיה ראשי , ביולוגיה משני. אבל אורך החיים שניהלתי לא נתן לי להתמיד.

וגם הכרתי בחור שרק אמלל אותי כל התקופה.

זה נגמר בניסיון אובדני, לא סיפרו לי הרבה על מה שהיה, בלעתי הרבה כדורים, והזירוי אותי  שאקמול יכול לעשות נזק מוחי בלתי הפיך ותו לא.

כולי תפילה שהאבא שלה והיא יפסיקו להרוס לי את החיים, אח של אבא שלה היה שוטר, אז הם גם הצליחו להכניס אותי למעצר ב"צוללת" יומיים בערך.

על כלום סתם כי הם הפלילו אותי.

עד היום מתנהל משפט.

תחשבו איזה קשה זה לבן אדם עם מחלה להתמודד  מול מצב כזה.

הכרתי רק כראות באינטרנט, שיקרו לי על הגיל, ידעו עלי ידע מוקדם הכלל הרשת שלה.

צילמו אותי בתמונות פרובוקטיביות שהייתי מסטולה גמורה. בטוח הם מסתובבות איפשהו.

אני לא זונה ולא הייתי ולא אהיה זונה.

המחלה שלי גורמת לי לחשוב על כולם שהם כמוה, תחשבו אולי שגם זה פרנויה , אבל זה לא.

עשיתי הרבה סמים מגיל 19-21

אבל הפסקתי. והפסקתי גם עם הסקס המזדמן.

תחשבו איזה חיים קשים אלה, אין לך חברה אחת לבטוח בה, את בודדה, כל מה שמחזיק אותך בחיים זה המשפחה.

כל התמונות שלי כמעט אני מצולמת לבד, איזה מן חיים אלה ואני כבר בת 26.

יומולדת 20 חגגתי אני ועוד 3 קרובי משפחה זהו.

מה יהיה בגיל 30 המתקרב.

זה לא חיים.

איזה 8 ניסיונות אובדניים.

שבאחד מהם הלב כמעט הפסיק לפעום הזריקו לי אדרנלין ללב.

היום אני לא שותה אלכוהול אפילו.

זהו אני התחלתי חיים חדשים.

אני ביישנית וזה מכה ביצירת קשר. אני גם לא דברנית גדולה.

אני רואה עתיד לא וורוד באופק.

חיי בדידות נצחיים.

וזה קשה אני מנסה לברוח מהבחורה הזאת אבל עד שהיא לא תראה מצבה שלי היא לא תרפה.

אלוהים תעזור לי להתגבר על זה.

אני אפקטיבית, זה הצד הטוב של המחלה. אז אולי נתחיל משהו חדש.