הוא הלך והלך, ואת האושר שכח, אותו לא זכר, פשוט נעלם.הוא ידע שזו חידה , אבל לא מצא מוצא.
הוא יודע שאין אדם אחר, זה כל כך ממכר.
אולי בסוף היום תבוא לו בחלום, אשליה מתוקה, זו תהיה רק הזיה.
מציאות מחתרתית, זה כל מה שנשאר. הולך לחפש את שאבד בין הרים של כאב, הוא משקר... בעיקר לעצמו, לדעתו הוא איננו קיים.
זה רק הזמן, והוא כבר נעלם.
אין לו כוח, רוצה לברוח,להיעלם, להיכחד. שלא יבואו יותר וישאלו איפה אשתו שהלכה, האהבה שבעבר פרחה.
הוא ידע שאת האל הוא לא רואה, הוא עיוור, עיוור לאל.
הוא אחד כזה בלי שם, אף אחד בלבו את שמו אינו אומר.
כולם בורחים ממנו, הוא רצה שרק יקשיבו. אבל אין מקומו בין בני האדם, על כולם זה מוסכם.
הוא מנסה בכוח בכוח הוא מוצא איזה ידידה להיאחז בזרועה, ללילה אחד ואולי הוא יהיה לילה בלתי נשכח.
מחפש את האור, אבל הוא בדיוק ההפך זה כל העצב. הוא רוצה למצוא את אותה אחת שנעלמה, שאת ליבו לקחה במזוודתה.
אין עתיד, זה רק שיר מפחיד של דם ודמעות וניצוצות של נשמות.
אותה הוא ימצא בארץ מלנכולית אבודה, שם אחרי ההרים הגבוהים, אחרי מסע מפרך בין אבק צללים. שם לו מחכים.
וידע כי אין עוד מלבדו ושכח כי אן עוד מלבדו, ורק רצה אותו כי לא יכל בלעדיו , כי ליבו קרא בשמו.
השקט מסתיר את שיש להגיד, בין צללים של אמת וכאב ואמת, הכל כבר מת, אולי גוסס בהמן הזעק, שבלבו מתעלל
לו אין חלק אולי רק סדק שממנו הוא יקום, א ם אין בזה דבר אז סימן שהוא נפל.
נפל עמוק ואין מוצא, אין כל דרך חזרה,זוהי נפילה חדה ישר אל בטן האדמה... באש שלוחשת שאת עפרך מבקשת, גחלים לוהטות, שבערכך
מעמטות. תן לי עוד קצת מהאש רק הלנה אל תתפוצץ. זה הרגש שמבפנים לוחש אותך מהפנט.
המשך בקרוב....
כינוי:
mamisunshine
בבלוג זה
בכל הבלוגים
