זורמת עם סגול בעיניים...

תביא כדור, לא אנלא מכור, זה רק התפקיד שמחייב, מחייב אותי למכור, למכור את הכאב שבליבך עדיין בוער, בלהבות כחולות וורודות שאת לבך כה אוהבות. הן רוצות עוד טיפה להרגיש את הדמעה שלחשה לך חידה, זו לא בדיחה. תחזיק חזק אתה מתנדנד. הכל הולך להסגר בין יאוש לתקווה, הכל הופך לבעיה שאת תשובתה אין הוא ידע, אולי בגלגול הבא.

אם היה נותן קצת מהכאב, אולי לא היה כל כך פוחד. מהיאוש והתפקוד זה לא דבר פשוט. יש בו המון, אולי זה מעט, אבל במילא זה כבר אזל, אזל כמו תכשיר זול במרקט. אולי זה הכל סתם דיאלקט,דיאלקט לא גמור ואולי גם אסור שישמע את שהיה את שנודע כאגדה. אגדה שהייתה יקרה שבדמך היא עלתה. באדום כהה דיממה.עד שלקחה אותו לעולמה בראותיה שאפה. חידה. אם היה יודע, שזה דבר לא סגור,שזה כמו רימון בלתי נצור, היה מפחד, וודאיי משקשק. נותן להכל להשפך כמו נהר זורם, כמו נחל המחלחל.הייתי נותן את הכלום בעד שזה לא יגמר, לתת מזה קצת, בלי כאב , הלוואי שלא יגמר בחולשה ,באהבה. זו עוד טעות, טעות מדכאה.

הוא לא ידע מה לעשות, המשיך ליפול. הוא רצה   לקרוא לעזרה, אבל האגו שלו כבר מספיק נפגע. הוא הגיע לתחתית ולא ראה את התקרה, הוא צעק וצעק. הוא רצה לרוץ, אך לא יכל לזוז, הסתכל לצדדים,אבל לא היה שם אף אחד דממה. הוא קפץ לתהום ומשם כבר לעולם לא יחזור.