הבלוג של סבטי

אוקיי, משעשע עד כמה שזה יהיה, ב00:00 - הייתי בשירותים. Isn't that ironic?

# בתור התחלה של יום-ההולדת, קראתי את אניהו (של אתגר קרת) במשך כשעה ומצאתי שם שני סיפורים שריגשו אותי במיוחד - סיפור אחד בשם 'לכלוך', וסיפור אחד שבו מופיעה דמות עם השם שלי, שהתכונות שמתארות אותה מתארות גם אותי. זה היה משגע, במלוא מובן המילה, והחלטתי שאצלם את העמוד, אמרקר את המשפטים בהם השם שלי מופיע ואתלה על הדלת של החדר (על הצד האחורי של הדלת-חדר שלי, זו שפונה כלפי החדר ולא כלפי המסדרון, תליתי ציורים טובים שלי וניירות בעלי-ערך).
# ניסיתי להירדם עד חמש בבוקר, הרוסה מעייפות, לא הצלחתי (ע.ע פוסט קודם). בסופו של דבר וויתרתי על הניסיון לישון ופרשתי לשמוע מוזיקה, לסיים לקרוא את אניהו, לראות סקראבס (עונה 8 דיי טובה!), לעשות קצת ספורט (כל-כך כאב לי שחשבתי שאני אבכה, !talk about workout), להיות על הוואטסאפ, בסוף נרדמתי בסביבות 10 בבוקר. שעה אחרי העיר אותי ילד מהחבורה (שאני לא כל-כך מסמפטת, הוא מדיף ריח תמידי של זיעה וסיגריות) שהתקשר רק כדי לאחל לי מזל-טוב, דבר ששימח אותי קצת; אחרי 20 דקות נרדמתי שוב, ושוב חלפה לה שעה והפעם טל התקשר אליי - הוא בהפסקה בעבודה, חוגגים לילד יום-הולדת בקניון, ו"הנה תשמעי את השיר יום-הולדת ששרים רציתי שתשמעי!". אחרי זה נרדמתי לעוד שלוש שעות טובות.
# קמתי, ראיתי סקראבס, דיברתי עם יעל וסיכמנו שניפגש בשבע בקניון ככה לחגוג לי בפרטיות לפני כולם (היא כזאת מדהימה הילדה הזאת אלוהים, היא צריכה להיות מודל השראה לכולם) ואז התחלתי לפנטז לי. אתם יודעים, פנטזיות קטנות וכיפיות כאלה? לדוגמה, אני בחוץ, ומישהו סקסי ברמות רואה אותי ולא מתאפק ומנשק לי תאמאמא ואז אנחנו מתאהבים אהבת-אמת, יאדה יאדה יאדה. בעקבות זה, נזכרתי ב*משהו* אז חיפשתי את ה*משהו* הזה בצ'אט שלי עם עדן בוואטסאפ. לא מצאתי את מה שחיפשתי, אבל כן מצאתי כל מיני קטעים חמודים שכתבתי על נדב. יופי. פעם אחת שאני לא מחפשת שיחות ישנות איתו, וזה מה שאני מקבלת. הייתי על סף-דמעות ואז סגרתי את הוואטסאפ, מרגיעה את עצמי לאט-לאט שאני לא בוכה בגללו אלא בגלל שנעלמה לי אהבה וזה קצת כואב, ואין מה לעשות - זה לא שאיבדתי פה משהו, הוא השתנה וזהו, נרגעתי.
# בסביבות שש וחצי התחלתי להתארגן, אבל לפני שיצאתי לקניון - הייתי צריכה לעבור את טקס היום-הולדת המשפחתי, שהיה דיי משעשע (ומביך כרגיל) הפעם: אבא שלי כתב את הברכה, והוא לא חזק באיות, אז על כל מילה שנייה הוא שאל איך רושמים ("אמא רושמים עם א' או ה'?" "א'" "ואבא?" "גם א'"), ואמא שלי קראה לי לכבות את הנרות עוד לפני שהיא בכלל הדליקה אותם, ואז אבא שלי נכווה קצת ואחותי צחקה עליו והוא צחק עליה ואז הבעתי משאלת יום-הולדת-17 אמיתית וכיביתי את הנרות בנשיפה אחת.
# אמא הקפיצה אותי לקניון וכשפגשתי את יעל היא נראתה ממש שמחה לראות אותי, היא התרגשה יותר ממני מהיום-הולדת הזאת (לא קשה, אני לא הטיפוס שמתלהב מימי-הולדת) וחיבקה אותי חיבוק צמוד במשך כמה דקות טובות. אחרי שהסתובבנו קצת, התמקמנו במקדולנדס, שם היא קנתה לי (ולה) מנה כבקשתי: שני צ'יפס ענק וגלידת פיצוץ (עם אוראו, M&M וקרמל). הלכתי לרגע להביא מפיות, וכשחזרתי ראיתי אותה תוקעת צ'יפסים בגלידה - זאת מטאפורה, היא הסבירה לי, כי הגלידה זה העוגה והצ'יפס זה הנרות. חיכיתי שהיא תסיים לשים 18 נרות ואז הצטלמתי תמונה טיפשית במיוחד שבה כביכול כיביתי את הנרות בנשיפה, תמונה שהיא דאגה לשלוח לקבוצה של הכיתה. קצת מביך, אבל חאליק, הכל צחוקים, בהתחשב בעובדה שהתגובות היו "חתיכה", "הכי טובהההה!!!" ו"סבטי שוב משחקת אותה אהבלה". אחרי זה לקחנו בלונים ממקדולנדס, כי יעל רצתה שיהיו לי בלונים כמו ילדת יום-הולדת אמיתית, ואז ישבנו על איזה ספסל וצחקנו ודיברנו שיחה טובה כזאת, לא שטויות מדי אבל לא רצינית מדי. בשלב כלשהו הסתכלנו על הירח, הוא היה ענק ועגול ויפהפה היום בצורה יוצאת-דופן, ואחת מאיתנו הציעה שניקח את המקלות-בלונים ונעשה כאילו זה שרביט שהירח בקצהו - יצאו כמה תמונות משעשעות ודיי חמודות מהעניין. אחר-כך חזרנו לספסל ודיברנו על דברים מעניינים, על חייזרים ועל כימיה ועל היקום ועל סיפורים קצרים. בשלב מסוים אפילו הקראתי לה את 'לכלוך'. הקטע הנחמד הוא שבערך דקה אחרי שהתחלתי להקריא, אישה עברה באזור ונשארה לידנו כאילו בדרך-אגב עד שסיימתי להקריא. זה מצא חן בעיניי.
# בסביבות עשר ראיתי חבורת אנשים מגיעה, ואיזה יופי, כולם התנפלו עליי בחיבוקים חונקים במיוחד וב"מזל-טוב!" וב"רוצה שלוק ערק? עליי". הלכנו לבאולינג, צחקנו ואכלנו ושיחקנו (שילמו לי על הבאולינג, זה היה נחמד) - ככה בכיף הרצנו שלוש שעות. היה קטע שטל השיכור לקח אותי הצידה ואמר ברכה כנה - "את החברה הכי הכי טובה ואני אוהב אותך ויש לנו אותו חוש הומור ואת תמיד שם ברגעים הקשים ואני מעריך אותך". כמו שצריך. אחרי כל זה, כולנו התפצלנו וחזרנו הביתה. אה, והיה קטע שאמא של יעל התקשרה אליי לפלאפון כדי לדבר עם יעל. בכל מקרה, יעל אמרה לה שיש לי יום-הולדת היום והגישה לי אחר כבוד את הפלאפון כדי לשמוע ברכת יום-הולדת מקורית מאימא שלה ("שתהיה לך אהבה חדשה וטובה, מתוקה! אלף נשיקות, לילה טוב").
# סך-הכל הייתה אווירה טובה וכיפית, היינו 20 איש (רק חסר את דרורי ועדן שהיו בחו"ל ועומר הדוס שלא יכל להגיע כי שבת) ובאמת הייתה יציאה/חגיגה טובה.

קטעים נחמדים ששימחו אותי:
* יעל הביאה לי בתור מתנה פיג'מה קיצית (גופייה ומכנס קצר בצבע ירוק-תכלת-מנטה יפהפה), לק ורוד, שמן בושם, קרם קטן ומראה קטנה, וכמובן שהוסיפה לתוך השקית גם אלף סוכריות, קופסת ערגליות, גלילי ופל, צ'יפס ובמבה נוגט (החטיף האהוב עליי, לכן התרגשתי במיוחד). הקטע המגניב הוא שמישהי אמרה "נו, זה המתנה המושלמת בשבילך!", ופתאום קלטתי שוואלק, נכון! אולי שכחתי לציין שאני מוגדרת בתור הרעבה של החבורה, ושאף-אחד חוץ מיעל לא היה מביא לי אוכל בתור מתנת יום-הולדת. בנוסף לזה היא גם כתבה ברכה מרגשת שאני ללא ספק אשמור. אני חושבת שהכי אהבתי את ההתחלה והסוף של הברכה - "לילדה הכי נהדרת שאני מכירה..."; "תדעי שאני תמיד כאן בשבילך מתי שתרצי, ואני בטוחה שנשאר חברות גם אחרי הצבא כי אני בחיים לא אוותר על חברה כמוך. אוהבת אותך הכי שאפשר".
* הופתעתי במיוחד כשהיא אמרה לי שהחמישייה שלנו דיברו בפרטי על היום-הולדת שלי ועל זה שנחגוג לי רק אנחנו כשדרורי יחזור מחו"ל ושהם קנו לי מתנה (פעם ראשונה לדעתי שקונים לחבר בחמישייה מתנת-יום-הולדת במרוכז מכל השאר).
* בשלב מסוים בחגיגה, גבי (ילדה מקסימה מהחבורה) אמרה שהיא תיכננה להפתיע אותי: יש לה שיחות חינם לחו"ל, והיא תיכננה להתקשר לעדן כדי שעדן תוכל לאחל לי מזל-טוב בריל טיים, "אבל הפוסטמה לא עונה לי!". עדיין התרגשתי.
* תומר (ילד מהכיתה שלי שאני מתה עליו, הזכרתי אותו כבר פעם) כתב לי ברכה קצרה בפרטי. התרגשתי קצת כי לא ציפיתי לזה ממנו בכלל, אנחנו לא בקשר כזה טוב או משהו, סתם צוחקים בשיעורים. אחרי ששלחתי סמיילי של נשיקה וכתבתי "נשבעת ריגשת!!!" הוא שלח לי הקלטה עם בדיחה פרטית ששעשעה אותי אפילו יותר. מדהים שאנשים כן חושבים עליך, אפילו קצת, אפילו אם כתבו בקבוצה הכיתה שיש לי יום-הולדת היום. הוא הרי יכל לכתוב 'מזל טוב!' בקבוצה ולסיים עם זה, לא?
* והוא לא היחיד שכתב לי ברכה קטנה בפרטי. פייר, הכי התרגשתי מהברכה של דרורי, לא כי הוא כתב יותר מהשאר אלא כי הוא נגע בנקודות הנכונות.

וכך נגמר יום-הולדתי ה17, ללא ספק אחד הימי-הולדת הכיפיים ביותר שהיו לי: גם עלה על ציפיותיי ("מה אם יהיו מעט מידי אנשים? מה אם לא יחגגו לי?", משום מה אני פרנואידית לגבי ימי-הולדת), גם נתן לי הרבה רגעים משמחים להיזכר בהם בעתיד וגם חיזק את התחושה החמימה הזאת - אנשים אוהבים אותי, יש לי חברים מדהימים, וזאת הולכת להיות שנה מטורפת.
יאללה, שבוע טוב שיהיה לנו.
שלכם, סבטי.

נ.ב. הוכחות לכך שאני הרעבה של החבורה:
1. "יש פעם שאת לא רעבה?"
2. "אני רעבה"-"מה חדש?"
3. "נדבר כשאני אסיים לאכול"-"זה לא יקרה בחיים נו מה את עושה צחוק"
4. "תכלס שיש לך אופי של שמנה"
5. אבל היי, יש גם מחמאות: "איך את יכולה לאכול כל-כך הרבה ולהיראות ככה?"