הבלוג של סבטי

סגרתי את הבלוג לכמעט שבועיים!
מרגיש לי כמו שנה וחצי בערך.
מה קרה מאז?
(אחת התחושות המוזרות ביותר שאישה יכולה לחוות זה שנרדמת לה הוואגינה)

המיונים (שלב שני) לגל"צ לא הלכו מדהים. לא התקשרו אליי מאז וזה גם באסה.
אבל זומנתי למבחני קול ב' (זה לא אומר שעברתי את המיונים) יומיים אחרי המיונים, וזה היה יום מעולה. פירוט:
המסלול לתחנה של גל"צ היה ככה: רכבת לעזריאלי; אוטובוס מעזריאלי; הליכה ברגל. ואז פספסתי את התחנה שלי אז הלכתי איזה עשר דקות יותר ועצרתי בדרך בבית-קפה כדי להשתין (הפרט הזה יהיה רלוונטי בהמשך). בערך בשתיים וחצי הייתי מורעבת וקלטתי שיש לי עוד איזה שעה (באמת נכנסתי ב15:40) (הזכרתי בעבר שיש לי חוש זמן פנומנלי?) עד שיגיע תורי אז החלטתי ללכת לחפש אוכל.
לאחר שיטוטים הגעתי לבית-קפה ההוא מהבוקר וקניתי טוסט בולגרי.
הברמן היה ממש חמוד ויפה כזה עם פירסינג באמצע השפה התחתונה (פירסינגים וקעקועים זה ה-דבר) ונחמד נורא.
הוא הוסיף לי סלט לטוסט סתם לכיף, ובשלב מסוים קרה דבר ממש מקסים - ראיתי אותו שם קצפת בכוס נייר קטנה ושם על זה קצת סירופ שוקולד וקצת אבקה (אבקת סוכר, לא סמים, Stay in school). ואני חשבתי לעצמי בלי סיבה מיוחדת, "הממ, מעניין אם הוא מכין את זה לי". ובעודי מסתכלת עליו וחושבת את זה, הוא שם בזה כפית ופשוט הרים את זה לכיווני והנהן.
הוא נטו הכין את זה לי! ממש התרגשתי מזה ואפילו לקחתי את הכפית למזכרת.
אחרי שהטוסט שלי הגיע הוא שאל אם אני במכללה וצחקנו שנינו כמה דקות - יעני, אני לא - ואז הלכתי והוא חייך והיה לו חיוך נורא יפה. ואז בדרך חזור לתחנה ממש הסתבכתי עם העטיפה של המטרייה והמטרייה והשקית והטוסט והמעיל והאוזניות וירד עליי גשם מטורף אבל בכלל לא היה לי אכפת מכל זה כי המלצר הכין לי מעדן קצפת.

ואז חזרתי לתחנה, אכלתי חצי טוסט, חיכיתי קצת ואז עשיתי את המבחני קול. הלך לי (לדעתי) ממש טוב! שמים אותך לבד, באולפן, עם אוזניות סטריאו ככה שאתה שומע את עצמך. זה היה מדהים, התאהבתי בזה. ביקשו ממני להקריא רק שני טקסטים (היו חמישה), אחד קטע חדשות ואחד סיפור ואהבתי ממש את איך שהקראתי, אז כך או כך אני מרוצה.

אחד הבוחנים שאל אותי אם עליתי ארצה, והופתעתי ואמרתי שלא ולמה? ואז הוא אומר "יש לך קצת מבטא צרפתי בקול" והיו הנהוני הסכמה משאר הבוחנים, ואז צחקתי והם צחקו ועשינו אורגיה. אוקיי לא, אבל באמת היה ממש נחמד באותו יום והיה גשום וקר ולא היה אכפת לי כי הייתי שמחה.
ואז בדרך חזור עשיתי סוג של קרב מבטים עם בחור חמדמד באוטובוס.
(כמה ימים אחרי זה, יעל אמרה שהיא אוהבת שאני מספרת איך היה היום שלי, כי "כיף לקרוא על מלצרי קצפת" וזה חימם את ליבי)

יומיים לאחר מכן נסעתי עם טל וגלעד לכנס עתודה בירושלים.
אלוהים יודע איך הגענו בזמן. יצאנו בשבע ורבע לפתח-תקווה, ואז נסענו לתל-אביב שם פספסנו את הרכבת, ואז במשך שעה שוטטנו כדי למצוא תחנת אוטובוס, ואז במקרה כששאלתי מישהו איפה התחנה בפעם האלף (הטקטיקה היא לשאול אנשים עם כיפה. לא צוחקת) אז הוא הצביע לעבר תחנה כלשהי שהיה בה אוטובוס "ירושלים אקספרס", וזה היה דיי מגניב. לקחנו את האוטובוס הזה לתחנה המרכזית, משם לקחנו רכבת להר הרצל, משם לקחנו אוטובוס, ואז הגענו לכנס. היה מסע מצחיק נורא, וכיף נורא, וקר נורא. אני וטל נורא צחקנו מהעובדה הזאת כי היינו חלק נכבד מהזמן באזור של הר הרצל. הווה אומר, כשנושמים דרך הפה יוצאים אדים, אז בניסיון לדבר תוך כדי הוצאת אדים נשמענו כמו שחקני פורנו מזדקנים.

זה היה פירוט על יומיים ספציפיים. עכשיו נעבור לתחושותיי הכלליות:
1. מישהי שאלה את עדן אם אני עדיין מאוהבת בנדב.
אוקיי.
כמובן שלא הייתה לי ברירה אלא לדמוע מרוב צחוק ולעשות על זה בדיחות בכל הזדמנות אפשרית ("אתם יודעים מה אני רוצה הרבה זמן?" "מה?" "את נדב"), עברו 8 חודשים, תתאפסי על עצמך. ילדה מטומטמת.
2. סתו ועומר (יש לי איתן ועם יעל קבוצה בוואטסאפ) ממש מתייחסות אליי חרא בזמן האחרון. לדעתי זה מקנאה כי אני דיי מאופסת על החיים שלי (כלפי חוץ, בכל אופן) אבל עדיין... דפוק אחי.
3. העובדה שמלצר פלירטט איתי עודדה אותי מאוד והתחלתי לחשוב מאז מחשבות חיוביות.
שאולי לא קורה לי כרגע כלום, אבל זה בסדר, כי אני כן נראית טוב ועם אחלה אופי ושומעת מוזיקה טובה, ודברים תמיד יקרו באופן הכי בלתי-צפוי (לדעתי הבית-קפה הזה זה המקום היחיד שהלכתי אליו ולא חשבתי "הממ אולי כאן יקרה לי משהו") שהכי ירגש אותך, וכן קרו לי 'דברים' וכן רצו אותי בעבר וירצו אותי בעתיד והכל בסדר ואני צריכה להעריך את כל מה שהיה לי בינתיים.
אז עשיתי רשימה מה למדתי מכמה בחורים משמעותיים שהיו לי קטעים איתם!
א. מישקה - הפנטזייה שהוגשמה. נתן לי ביטחון עצמי בכמויות ולימד אותי שאני יכולה להשיג את מי שבא לי.
ב. עומר - החבר הראשון. לימד אותי שאי-אפשר להישאר חברים או ידידים אחרי פרידה.
ג. רועי - סטוץ אקראי. גרם לי להבין שסטוצים זה נחמד, ולא-צפוי, ושאפשר להמשיך להיות ידידים גם אחרי סטוץ (מוצלח או לא).
ד. נדב - האקס המיתולוגי, האהבה הראשונה. לימד אותי מה זה אהבה, ואיך להבין שמערכת-יחסים מתפרקת (ושאם אתה יוצא עם מישהי אחרי פרידה, תדאג שהיא תהיה כוסית / בעלת אופי טוב / גם וגם, אחרת האקסית שלך וחברים שלה לא יפסיקו להריץ עליך בדיחות).
ה. ג'וני - דייט אקראי. מכל הטעויות שעשיתי איתו, למדתי שאם אני מרגישה שצריך לשחרר, אז לשחרר.
אני חושבת שמצבי טוב.
4. כשעילי ראה אותי פעם ראשונה אחרי שבוע וחצי של העדרות, הוא קרא לי, רץ אליי והרים אותי בחיבוק. אולי טל צודק והוא עדיין רוצה אותי, וגם אם לא, זה היה דיי מקסים; ויעל היום פשוט הרימה אותי באקראיות בחיבוק וסובבה אותי חמש פעמים, דבר שגם גרם לי להרגיש רזה וגם הצחיק אותי. צריך חברים בעולם הזה.
5. אתמול נזכרתי באקראיות מוחלטת בשיר שאני נורא אוהבת ושכחתי להוריד אחרי שנשבר לי הפלאפון (Greenday - Kill The DJ) והורדתי אותו, ואני חושבת ששמעתי אותו בתקופה שיצאתי עם נדב כי זה עשה לי תחושה נוסטלגית של ימים טובים יותר.

טיפ של יום שלישי:
לכל מי שמוריד מוזיקה לפלאפון ומתוסכל מזה שאין לשיר תמונה (דהיינו, עטיפה של האלבום) - תורידו אפליקציה בשם Art Album Grabber. זה פשוט ייתן תמונות להרבה מאוד שירים. תזכרו לעשות uninstall לאפליקציה אחרי שתשתמשו בה פעם-פעמיים, כי היא אוכלת בטרייה (התמונות יישארו).
מחר ומחרתיים טיול שנתי אחרון, לא מאמינה שאני בי"ב.
אוהבת המון, סבטי.

נ.ב.: התחיל דצמבר, ואני אוהבת את חודש דצמבר.
נ.ב.ב.: אני משתגעת מהשיער שלי, הוא ארוך מדי, אז החלטתי שאני אסתפר, אתרום ואצבע לצבע שיער של אדיסון שפרד עד סוף השנה האזרחית.