כינוי:
סבטי בת: 28
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
| 12/2014
פוסט עמוק באופן מפתיע
1. היה טיול-שנתי אחרון. מדהים? לא. הנוף היה סבבה. הנסיעות היו מצחיקות, ישבתי ליד טל רוב הזמן (יש לנו הסכם לא חתום שאנחנו תמיד יושבים אחד ליד השני בנסיעות של בית-ספר).
2. משהו מגניב שכן קרה בטיול: התקשרו אליי מגלי-צה"ל. מיון שלישי מחרתיים. 
הקטע הוא שאני כבר לא כל-כך בטוחה שבא לי על זה... אבל אני אתן את ה100% בכל מקרה.
עוצרת את הרשימה לדקה:
אחד הדברים שהתבאסתי בגללם אחרי הפרידה מנדב, זה שלא השקעתי בו מבחינה מינית.
לא בקטע של הייתי פרידג'ית (חהחה, טוב אחי) ולא נתתי לו לגעת בי, לא בקטע של לא נגעתי בו, את החרא הזה היה. אני מתכוונת שכשהיה תורי לעשות לו דברים מיניים הייתי מסתכלת על זה בתור מטלה, כאילו אני עושה לבחורצ'יק טובה. יכולתי לנסות להתלהב יותר, להלהיב אותו יותר, לנסות יותר דברים, לתת באמת את ה100% שיש לי להביא וככה גם להביא אותו ל100%.
אני חושבת שיש לזה כמה סיבות: חוסר-ביטחון שלי בעצמי, בעיות אירגוניות נקרא לזה (היה לי אז שיער ארוך וזה יכול להפריע בקלות) והדרך שבה הסתכלתי על המצב. כשהוא היה 'צריך' לעשות משהו הוא באמת היה משקיע, ככה הרגשתי לפחות, ואני לא עשיתי ככה. זה לא שעשיתי חפיף, במהלך המעשה באמת ניסיתי לענג אותו אבל תוך כדי חשבתי "אללי מתי זה ייגמר כבר" ולא הבעתי התלהבות יתרה.
ולמרבה ההפתעה זה אחד הדברים שאני מתחרטת עליהם מהצד שלי. כאילו, בהתחשב בעובדה שהוא גמר והחמיא ורצה עוד כל הזמן אני מניחה שהייתי דיי סבבה. פשוט יכולתי להיות סבבה יותר.
מנסה לגבש פה שתי החלטות לקראת הבחור הבא (שיבוא בקרוב בעזרת השם) -
א) כשזה תורי לפנק, לפנק באמת. להסתכל על העניין לא בתור מטלה אלא בתור אתגר, בתור משימה - הרי גם אם אני אלך את האקסטרה מייל ואתאמץ קצת וגם אם לא, זה ייקח בערך אותה כמות זמן... אז למה לא?
ב) להפסיק להיות חסרת-ביטחון, גם בעצמי וגם ב'ביצועים' שלי. יש לי גוף סבבה, יש לי פרצוף סבבה (החוסר ביטחון זה חשש שאני מכוערת בלי המשקפיים)... אין לי מה לפחד. מה גם שאם אני מנשקת את החזה שלו ומטה אז ממש לא מזיז לו אם יש לי משקפיים או לא באותו רגע.
ממשיכה את הרשימה:
3. הבנתי שני דברים בטיול לגבי נדב: זה בסדר שעדיין יש לי סוויצ'ים בלב ממנו מדי-פעם, וזה לא יעבור עד שיהיה מישהו חדש. וגם לו יש סוויצ'ים ממני, וזה גם בסדר. והוא בחור נחמד באמת סך-הכל, ואהבתי אותו, אבל הטעות שלי הייתה כשנעשיתי תלויה בו. זה בסדר שזה קרה, אהבה שמסתבכת בפעם הראשונה זה לא דבר שקל להתמודד איתו.
4. והאמת, עכשיו, אם אני מסתכלת אובייקטיבית על עצמי, אני לא חושבת שאני יודעת מה אני רוצה בכלל. אני לא יודעת אם אני רוצה קשר שאני יותר הדומיננטית (כמו שהיה כשהיינו ביחד), או קשר שהבחור יותר דומיננטי, או קשר עם הרבה דברים מיניים... אני פשוט רוצה מישהו שיאהב אותי, ואני מניחה שזה כללי מדי, ושכל עוד הראש שלי מבורדק ככה - אולי כדאי לנסות לעזוב את זה.
כן, אני רוצה אהבה וחיבוקים והתמזמזויות, אבל לא יודעת לגבי כל השאר. ואני צריכה או לא לרצות כלום ואז זה יבוא, או לרצות הכל ואז זה יבוא. זה תמיד ככה. במיוחד אצלי, טיפוס של 0-100 שכמותי. מה אני חושבת לעצמי בכלל שאני מחפשת אהבה שהיא רק ב-40%?
5. זוכרים את המלצר מהפוסט הקודם? לא קרה איתו כלום, אבל כשחזרתי מהטיול השנתי (הייתי בלי איפור), קרה משהו דומה בבסיסו ומאוד מגניב, עוד סיפור כיף של "וואי אתן לא מבינות איך התחילו איתי" לספר לחברות. אני אסביר. 
הלכתי לתחנה שלי כדי לקחת אוטובוס הביתה, והיה שם בחור בגילי (כנראה ערבי) עם חברים שלו. כשהגעתי הוא בהה בי קצת ואז הלך הצידה. אחרי כמה דקות התמקמתי ליד הפח זבל (תעזבו אותי) והוא בא והרמתי את מבטי
אליו כי בדיוק סימסתי והוא ישב על הפח זבל (זה מטומטם כמו שזה נשמע) ושיחק
עם משהו ביד שהוא לא החזיק קודם (הבולבול שלו)(סתם לא)(אוקיי ביי) שני מטר ממני. הוא נראה כאילו הוא מת להגיד משהו (מכירים את זה? שאתם יודעים שהבן-אדם מנסה להוציא מילה מהפה ואין לו אומץ?) ובהה בי ממש וחייכתי לעצמי (רציתי להגיד משהו גם, אבל החלטתי שלא). אחרי דקה-שתיים של בהייה ושתיקה הוא קם (בייאוש?) והלך, ואישה רוסייה אמרה לי שהוא ערבי ולשמור על התיק שלי (אמרתי לה שלא נראה לי הוא ינסה לפוצץ לי את התיק, אבל תודה)
ועברתי לשבת בתחנה עצמה. אחרי דקה הוא התקרב לתחנה ככה
שהיה לכל אחד טווח ראייה על השני, ואז בדיוק הגיע אוטובוס שלו והוא
נראה לחוץ ומתרגש בו זמנית כי כנראה הוא חיכה עם חברים שלו הרבה זמן והוא
הפיל את מה שהוא שיחק איתו ורץ לאוטובוס.
וזה היה ורד אדום.
וזה היה מאוד נחמד. מאוד מאוד מאוד. סיפרתי על זה לעדן ולעומר ושניהם הגיבו באותה דרך התפעמות של "וואו. זה דבר מקסים ורומנטי ומרגש ללא ספק.", ואני אזכיר שעדן בת ועומר בן, ככה שהתגובה הזהה מעידה שבאמת נוסף לי שם איזה זיכרון נחמד לאוסף.
זאת שוב הוכחה לכך שמתי שאני לא מצפה, שאני חושבת רק על מוזיקה ושנחמד לי בנפש ושאני בלי איפור, קורים דברים נחמדים. 
6. אני לא עושה ספורט לאחרונה בכלל, ואני חוששת שהשמנתי (למרות שמבחינת משקל אני באותו מצב, 61). פעם אולי הייתי עושה פעם בשבוע בקושי, אבל בחודשיים האחרונים אני לא עושה פאקינג כלום ורק טוחנת את החיים. אז בתור צעד ראשון אני אעשה שני סטים לפני שאלך לישון, בכל אחד 25 כפיפות בטן, 15 שכיבות סמיכה, ו-100 תרגילי ירכיים כאלה. בנוסף לכך, השיער שלי ממש מבולגן ומלא קשרים ואין לי כוח לטפל בו, מה שאומר - כל כלב בא יומו. שבוע הבא אני מסתפרת (תורמת) וצובעת, ושייצא קצר מדי ומכוער. שיער גדל במילא.
היה היום יום לא משהו, אני עייפה וכנראה מחר אני אבריז ואגיד שהייתי במיונים.
נסיים את הפוסט בדו-שיח משעשע שאירע בחדרי במהלך הטיול:
מישהי: "בלהבהלבלה כושית בלהבלהבלה"
יעל: "את לא יכולה להגיד כושית! תמר פה!"
אני לוחשת *מדברת בשם תמר*: "חשבתי שאני לבנה..."
זה היה מצחיק בזמנו. 
שלכם, סבטי.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
