הבלוג של סבטי

אני לא חושבת שאדם חווה תבוסה כאשר הוא חווה תבוסה פר סה.
הרגע החלש ביותר בהתקיימותו של צלם אנוש אקראי הוא לא כאשר הוא חווה דחייה, אכזבה, או כישלון.
כאשר הוא על הברכיים, רועד בפינה של החדר, מבכה על גורלו, אני לא חושבת שהוא מובס.

הוא בבעיה ללא צל של ספק.
אבל לא מובס.

אני חושבת שאדם חווה תבוסה ברגעים אקראיים, של שקט.
כשאין כלום מסביב.
כשהוא לוקח את האוטובוס המאוחר הביתה ובוהה מחוץ לחלון, והנהג עוצר בלי סיבה ואותו אדם לא מעיר כלום על העיכוב.
כי אין מה.
כי מה הטעם?
כשהוא חוזר הביתה, נאנח. לא מרוצה. ולא אומר כלום אלא הולך לחדרו מבלי לעשות דבר בנושא.
כשהוא לא טורח לגלגל עיניים, לצעוק, לבכות, להישבר.
אדם מובס באמת כשהוא מסוגל רק להיאנח ולעשות את המוטל עליו.

ואולי זאת רק אני.