הבלוג של סבטי

סגרנו טיסה.
נכון לכרגע זה בסוף פברואר ונקווה שיתפנה מקום באחת מהטיסות המוקדמות יותר.
830 $ הלוך חזור, טיסה ישירה באל על, שינוי חינמי של תאריך חזרה ושליחת תרמיל חינם.
לא רע חברים, לא רע.
ארבעה חודשים, ארבע מדינות, רק אני והרועי שלי במזרח.
דאבליו טי אף, על אמת? כנראה.

דיברנו על זה הרבה והנה זה מתחיל לקרות ולגבש צורה...

תרמיל, נעלי טיולים, סנדלי שורש - יש.

כרטיס טיסה - יש, עם תקווה להקדמה.
מה נשאר? חיסונים, ביטוח נסיעות, ויזה לתאילנד, ולקנות עוד משקפיים ונייד חדש.
אפשר להספיק את זה ב3 שבועות.

כרגיל, לא מעכלת שזה קורה עד שננחת, ומצד שני מתחילה קצת להרגיש.
מעניין מה יהיה. מעניין לאן זה יביא אותנו בקשר. מעניין איך זה ישפיע על חיי החברה שלי.
מעניין איך זה ישפיע עליי.

* * * * *

אחותי החליטה לעבור לגור עם חבר שלה כי היא לא מסוגלת להיות בבית.
לא שאני כל כך בעד לעבור לגור עם מישהו שאתה לא שיא המסתדר איתו, אבל זה צעד חיובי. לצאת מהמקום הזה...
לפעפע החוצה לאט לאט. היא עשתה התקדמות גדולה בחודשיים האחרונים, ואני גאה בה.
צריכה להבהיר לה את זה כמו שצריך.

היום הלכתי לחדר כושר! אחרי שבועיים שלא הלכתי, ואחרי שירדתי על חצי קרפ היום, הבנתי שאולי הסיבה שאני לחוצה בזמן האחרון זה בגלל רגשות האשמה שיש לי על ההזנחה הספורטיבית שלי. הלכתי ל50 דקות (יצאתי מהבית ב23:03, כל הכבוד לי) ואני מרוצה. כל הזמן שהייתי שם אמרתי לעצמי את חייבת להתחזק לקראת הטיול, וזאת הייתה מוטיבציה טובה. בוא נקווה שאני אצליח ללכת כמה שיותר פעמים עד הטיסה. עידודים יתקבלו בברכה.
בנושא אחר של רגשות האשמה, ראיתי לא מזמן את הפרק העדכני של THIS IS US, והיה קטע שקייט אמרה שהיה קול בראש שלה שכל הזמן אמר לה שהיא לא טובה מספיק, וכשהיא כן הגיעה למה שהיא רצתה (מידה קטנה יותר), היא לא ידעה איך להתקיים בלי הקול הזה, אז היא חתרה ליותר בצורה מעוותת. זה היה מאוד חזק. אני חושבת שגם אני לא יודעת איך לחיות בלי הקול המאשים בראש שלי שאומר לי שאני צריכה להרזות ולהיות יותר.
היה מוזר להבין שאולי זה ככה, ועוד יותר מוזר להבין שאולי יום אחד אני כן אצליח לשנות את זה.

אוהבת המונים,
סבט.