הבלוג של סבטי

היה לי סופ"ש ממש נחמד!

הוא התחיל גרוע, כי בחמישי בערב לא יצאתי ובשישי בבוקר רבתי עם טל ודרור (מה זה רבתי? הברזתי מיציאה בדקה ה90 כי שכחתי שקבעתי עם עדן, והם החליטו שההתנהגות שלי שוות ערך לזו של בוכריס בערך ופצחו בנאומים חוצבי להבות). אומנם עדן באה אליי והיה כיף, לרוב אנחנו נפגשות אצלה או בחוץ והיה זה שינוי מרענן להיפגש אצלי, אבל בגדול הייתי דיי בבאסה ביום שישי.
אממה, הלכתי לארוחת ערב אצל רועי (אחותו לא הייתה שם כך שהרגשתי הרבה יותר בנוח, לטעמי היא מפיצה וייב מאוד חזק של 'אני לא אוהבת אותך' ולא יפתיע אותי אם היא תכחיש את העובדה שאני ורועי עתידים להתחתן) והיה ממש כיף! היה גם טעים (אוכל ביתי אצלי זה מוערך, כי מעולם לא חוויתי כזה דבר) ובעיקר הרגשתי בנוח, השיחה קלחה ולא התביישתי מההורים שלו או מלהיות אני, ולדעתי זו עליית רמה בקשר שלנו.
אחרי זה התלבטנו האם להישאר ביחד או לצאת איש איש עם חבריו ובסוף התפצלנו, אני הלכתי עם עדן וגל לבית-קפה כדי להתפנק על טהרת השוקולד, והוא ניפגש עם חברים בבית של אחד מהם; אחרי שבילינו שעה בריכולים ושעה נוספת בריגול אחר זוג בשולחן סמוך, שהייתה מאוד משעשעת, הצטרפנו לחבריו של רועי בפאב קטן ומעפן במרכז העיר ומשם הלכנו לאכול אזי קיבלתי המבורגר חינם כי שכחו לבטל את מה שביקשתי! הידד.
חזרנו אני ורועי אליו בערך ב4 וקמנו יקיצה טבעית בערך ב1 (הוא היה מתוק, אמר לי שבגלל שישנתי חרא בשישי נקום מתי שאני רוצה) (ישנתי חרא בשישי כי היה לי סיוטים על ההורים שלי, יאי) ואחרי שעה כבר נעלמתי לארוחת בוקר עם יעל וסתו. אחרי שעתיים שכללו הרבה מאוד אוכל (לא אכלתי כלום מאז ועד עכשיו מרוב שהתפוצצתי), ישנתי שנ"צ של 3 שעות וקמתי כדי לסיים את שיעורי הבית שלי לקורס הפסיכומטרי מחר.
ממש כיף, ונהניתי מהעובדה שלא הייתי צריכה לשתות כדי לצחוק בטירוף או כדי ליהנות עם חברים. אני מתרחקת אט-אט מהחבורה הגדולה, שמתחילה לעסוק במסיבות, אלכוהול, להקיא וסמים, ומתחילה לבלות יותר זמן איכות עם החברות הקרובות והאמת היא שאני מאוד מרוצה מזה.

אני חושבת שאני במסלול הנכון.

שלכם, סבטי.

נ.ב. היה קטע דיי נחמד כשישבנו בפאב -
ישבתי ליד רועי ודיברתי עם גל ועוד חבר שלו על זה שהוא בקושי מציע לשלם עליי. לא שהייתי מסכימה, אבל סתם על העיקרון שיציע, שירצה לפנק. החבר שלו אמר שיעביר לו את המסר, ואני אמרתי שכבר הרבה פעמים אמרתי לו וכלום לא משתנה, הוא עדיין לא מציע. רועי שלא היה מרוכז בשיחה אך ניסה להעמיד פנים שהוא יודע במה מדובר, הצטרף ואמר: "אמרתי לה כבר שאני אציע לה עוד 15 שנה", מה שגרם לשלושתנו לצחוק מהלם. איזה ילד, אלוהים, אני משוגעת עליו. אחרי זה הסברתי לו על מה באמת דיברנו והוא אמר שהוא כן משלם עליי, עניתי שזה לא נכון והוא אמר שבפעם האחרונה שיצאנו הוא שילם עליי - חצי מסך הארוחה, כלומר אני שילמתי את החצי השני.
איזה מתוק. איזה מזל יש לי שיש לי אותו.

יכול להיות שהחיים שלי מסתדרים?
מפחיד מדי לכתוב את זה.
אבל אני חושבת שאולי.

כבר שבועיים בערך שלא רע לי בכלל.
אפילו לא קצת, אני משחררת מכל הכעסים - התמידיים על אימא שלי, הזמניים על רועי.
אני פחות לחוצה, פחות דואגת. יותר שלווה, הרבה יותר קלילה, בפער.

כבר שכחתי מה זה להיות אדם חבוט?