אני לא מתכוונת להפציץ בתארים ואני לא אגיד שהתאהבתי בעיר.
אבל, בהחלט נהניתי, אני מאושרת שנסעתי והטיול היה באמת טוב; ואני מבינה למה אנשים מתלהבים מברלין. יש קסם.
משהו בעננים יפה יותר, קשה לי להסביר.
יום 1 לטיול, יום שישי:
נחתתי בברלין חולה, למזלי הצלחתי להגיע דיי בקלות למחוז חפצי (הוסטל) ויצאתי לסיבוב קצר באזור. לנתי באזור אלכסנדרפלאץ' למי שמכיר, וזה היה ביתי לשבוע הקרוב. אחרי שעתיים של הסתובבות חסרת מעש אך מרגיעה חזרתי לשנ"צ ולאחריו הלכתי לפרימארק, שם קניתי חולצה (שהרסתי עם כתם שמן ביום האחרון לטיול, קלאסי) ומספר חזיות מהממות! ארוחת ערב הייתה במקדולנדס בקניון הסמוך (כמה יצירתיים אפשר להיות בשלב הזה של היום). החלטתי שביומיים הראשונים לטיול אני מתבטלת ומטיילת, ולאחר מכן אנסה לארגן תוכנית.
יום 2 לטיול, יום שבת:
המשכתי את הסתובבותי באזור והגעתי לסופר קטן שם קניתי באגט בתור ארוחת בוקר. הלכתי עד שראיתי חלקת דשא מאחורי המזרקה של נפטון, שם ישבתי, שמעתי מוזיקה ואכלתי וערבי מקומי (ספק) התחיל איתי בצורה מאוד מאוד מחמיאה, הסתכל עליי ופלט 'וואו' וחיוך ואז ניגש לדבר. בשלב מסוים החלטתי להמשיך ממנו הלאה (לא לפני שהוא הוציא שקית גדולה ודחוסה במריחואנה והציע לי (סירבתי)) והמשכתי את סיבוביי. היופי בלא לתכנן הוא שאם אתה מגיע למקום יפה, אתה חש תחושת התלהבות וסקרנות מסוימת. הגעתי למה שעתיד להיות אי המוזיאונים (חשבתי שזה רק מוזיאון אחד, silly me), ביליתי שם כשעה שעתיים ובדרך למלון עשיתי עצירה לטובת מיץ תפוזים סחוט שהוגש לי בכוס יין רחבה. ישנ"צתי שוב, ובערב אכלתי כריך ומילקי-ווי בתור ארוחת ערב. היה טעים. מאוחר בלילה לא הצלחתי להירדם, אז ירדתי ללובי של ההוסטל ובניתי תוכנית להמשך הטיול שבפועל התממשה רק באופן חלקי. כשעליתי לחדר לישון, גיליתי הודעה מהאקסית של אבי - היא כתבה לי שהוא אדם חולה, ושהיא מצטערת שנאלצתי לעבור איתו את חוויות האב שלי. זה שינה בי משהו, הכרה חיצונית כזאת שלעולם לא אקבל מאימי (גם כן) שלא מוכנה להודות שהייתה פגיעה כלשהי. סגרתי מעגל בזכותה, במובן מסוים.
יום 3 לטיול, יום ראשון:
ידעתי מחברה שעליי לנסוע למאואר-פארק, שם אמור להיות קריוקי המוני, יריד אוכל ועוד. המצחיק הוא ששבוע לפני כן, היא שלחה תמונה משם ואמרתי לעצמי שזה נראה מהמקומות שהייתי שמחה להיות בהם, ובלי הכוונה או מחשבה טסתי לשם ונכחתי שם בעצמי. המקום ענה על הציפיות! הפארק היה רחב ידיים, מזג האוויר היה נעים וסתווי לאורך כל הטיול כמעט, והרשיתי לעצמי לפטרל בין הדוכנים באיטיות. תחושת בדידות קלה נחתה עליי, אך העברתי אותה עם קצת אוכל - המבורגר עוף מהטעימים שאכלתי, וקרפ. המשכתי להסתובב במקום ולחפש מתנות לחבריי ולעצמי (שני צמידים, ערכת שחמט, שרשרת וטבעת), ובשלב מסוים פרשתי להקשיב לכל הנגנים שהציפו את המקום. זו ללא ספק הייתה חוויה, ואם אהיה שוב בברלין (ואני מאחלת לעצמי שכן), אני לחלוטין אחזור לשם. בשעת הצהריים לאחר שירד קצת גשם החלטתי לחזור למלון, ישנ"צתי שוב (מה יהיה?) ויצאתי לארוחת ערב - שוב סנדוויץ, ושוב באותה פינה בפארק מאתמול (מתחת לעץ, קתדרלת ברלין מולי ומזרקתו של נפטון משמאלי, בהחלט נוף מרשים ומשקיט מחשבות) ודיברתי עם אחותי בסמסים כשעה קלה בזמן שירד גשם מה שהפך את כל העניין לפסטורלי אפילו יותר. החלטתי לחזור לאותו מקום שהייתי אתמול ולהבין מה הוא, משום שחשבתי שהקתדרלה שניצבה מולי היא בעצם הרייכסטאג (איננה), ובדרך ראיתי קשת בענן. הרגשתי שלמה.
יום 4 לטיול, יום שני:
היה קצת קשה באותו בוקר, חיכיתי כבר לחזור הביתה ומרחתי את הזמן באותו יום. לבסוף אחרי שיטוטים חסרי מטרה החלטתי לנסוע לחומת ברלין. היה קטע טיפשי, עמדתי ממש מול החומה ושאלתי מישהו איפה היא - ציפיתי לחומה מפוארת ומיושנת המאפיינת את המבנים האירופאיים, ולמעשה כל החומה הייתה גרפיטי אחד גדול, לא התלהבתי מזה יותר מדי. אך לקחתי זמן להירגע מאחורי החומה, בפארק ומולי אגם מהמם. כשאכלתי צהריים בדרך חזרה, ראיתי שלט פרסומת של אטרקציה בברלין שנשמעה לי פוטנציאלית, וסימנתי אותה בראש. בדרך למלון עצרתי והקשבתי למישהו שניגן על גיטרה קלאסית, הסתובבתי בקניון הסמוך וחזרתי מוקדם לישון אחרי יום ארוך.
יום 5 לטיול, יום שלישי:
אכלתי ארוחת בוקר נעימה, כריך ועוגת גבינה ותותים (אחת העוגות האהובות עליי). היה נעים באותו יום, ולמרות שתיכננתי ללכת למספר מוזיאונים, החלטתי לבסוף ללכת לקניון ברלין ולזרום משם - הסתובבתי, איבדתי את הכיוון, זה קניון ענקי, אבל מצאתי מתנה לאחותי וזכיתי ברמקול של JBL מתנה בגלל איזו תחרות קליעה שהם ערכו שם. כשיצאתי מהקניון וישבתי הסתכלתי במפה לראות כמה רחוקה אני ממוזיאון הריגול והופתעתי לגלות שאני פשוט מסתכלת עליו, זה מוזיאון מאוד מגניב עם הרבה דברים מפתיעים ובעיקר נהניתי להסתכל ולא להעשיר את הידע שלי. אכלתי ארוחת צהריים לא מוצלחת וחזרתי לשנו"צ once again. קמתי ב6 בערב ומיד יצאתי, היה נורא נעים אז שוב הלכתי לעץ שלי עם כריך ומילקי-ווי שם אדם מבוגר התחיל איתי בגסות והאירוע היה מטריד למדי אך לא זעזע אותי. התקשרתי לטל ובדרך מישהו אחר התחיל איתי, בצורה נעימה יותר שהרגיעה אותי, ולאחריו עוד מישהו! בהחלט הפתעה.
יום 6 לטיול, יום רביעי:
החלטתי לתת צ'אנס למקום ההוא שראיתי בשלט הפרסומת, קמתי מאוחר ונשארתי בבית הקפה המקומי כמעט שעה ושמעתי מוזיקה, הסתכלתי על האנשים ועל המקומיות הגלומה בהם בזמן שירד הגשם. החלטתי לבסוף לקום כי רציתי לקנות לעצמי מילקי-ווי, וירדתי לרכבת התחתית למסעותיי היומיים. כשיצאתי מהתחנה היא לא הייתה ממוקמת באמצע אזור עירוני, ראיתי עצים וירוק שכן הייתי באזור מגורים. התחלתי ללכת לכיוון הלא-נכון, באיטיות וברוגע המאפיין טיול חסר תכנונים, וכשחזרתי לדרך הישר ראיתי בניין עם צמחים מטפסים עליו והחלטתי לבחון את העניין. המשכתי מאחורי הבניין והגעתי לגינה קטנה, פיטרלתי שם כשלפתע ראיתי סנאי אדום! הראשון בחיי. זה היה מרגש, ועורר פלאים בליבי. ניסיתי לצלם אותו אבל בקושי הצלחתי, ולבסוף החלטתי ללכת לאטרקציה שלשמה באתי. בתחילה חשבתי שזה מוזיאון עם משחקים אינטראקטיביים, וכשהגעתי גיליתי שזו בעצם תערוכה של חברת הצילום אולימפוס בה יש מספר מיצגי אומנות מיוחדים במבנה קצת נטוש, אתה מקבל מצלמה ומצלם כעוות נפשך ולבסוף מקבל חינם את כרטיס הSD שבה עם כל התמונות שצילמת. הייתי שם זמן רב, נהניתי מהמיצגים מאוד אך להפתעתי גיליתי שמאוד נהניתי גם מהצילום, משהו התעורר בי והחלטתי שזה יכול להפוך לתחביב פוטנציאלי ממש טוב. זה הרגיע אותי ושימח אותי, זאת הייתה חוויה אמיתית. בדרך חזור שוב עברתי בגינת הסנאים וראיתי עוד אחד מטפס על העץ, הם היו כל-כך יפים, כאילו יצאו מסרט דיסני. ארוחת צהריים אכלתי בKFC, לא היה מאוד טעים אבל זה היה מקלט מהגשם ובתור קינוח קניתי לעצמי גלידת סאנדיי ואכלתי אותה לאט, בהתענגות, בדרך להוסטל. תיכננתי לצאת אחרי השנ"צ, אבל בסוף העדפתי לארגן את המזוודה ולהתארגן למחר.
יום 7 לטיול, יום חמישי:
תיכננתי לאכול ולנוח, להעריך את הרגעים האחרונים בעיר הזאת. אממה, למזג האוויר היו תוכניות אחרות והיה קר מכדי לשוטט או לשבת בחוץ ברוגע. חיפשתי מה לעשות (כבר יצאתי מההוסטל עם המזוודה בקירבי) והתחבאתי קצת ברכבת התחתית עד שקראתי פוסט אקראי בפייסבוק על ספא כלשהו בברלין - החלטתי לזרום, מתאים לי פירוק עצמות אחרי כל הטיול המפרך הזה. בדרך לספא (אשר לא הזמנתי אליו מקום ותיכננתי פשוט לקוות לטוב) קלטתי שאני הולכת בשדרת קניות, אז החלטתי שהספא יחכה: הייתי בערך שעתיים וחצי בברשקה ובפוראבר 21 ויצאתי עם שלל מהמם של ג'ינס, חולצה, סוודר, 3 שמלות ונעליים. החלטתי לוותר על הספא (כבר הייתה השעה 2 וחצי לערך והייתי צריכה להגיע לשדה"ת) וסתם הסתובבתי באזור עד שלפתע ראיתי שלט - 'אקווריום, 350 מ''. מעצם היותי בחורה שתמיד רצתה להיות באקווריום גדול ולהסתכל על דגים, החלטתי ללכת עם השלט. התמהמהתי בכניסה לאקווריום אבל בסוף נכנסתי כי אין לי מה להפסיד ונהניתי שם מאוד, המדוזות היו שובות ביופיין ווהופתעתי מגודל הדגים ומכל היצורים שיש בעולם. משם המשכתי לאכול (שוב בKFC, כך נהרסה לי חולצה) ולשדה"ת שבו ניסו לעשות לי בעיות עם המזוודה (בצדק) אבל לא נתתי להם. ואז שבתי לארץ.
היו הרבה רגעים של בדידות, אבל הרבה יותר רגעים של רוגע, שלמות ושלווה פנימית.
היה רגע אחד ביום האחרון לטיול שבו הסתכלתי על עצמי מחליפה בגדים, ובמקום להסתכל על עצמי כעל מי שאני הסתכלתי על עצמי באובייקטיביות - אישה צעירה, לבושה בצורה יפה ומכבדת, מטיילת לבדה בעולם (כמעט). מדהים, אני כבר לא בת 15 עם דרמות של תיכון וכבר לא בת 18 עם תסכולים מהצבא. אני אישה צעירה, בשנות ה20 לחייה, בדרכי לכבוש את העולם.
אני מאושרת שנסעתי, הייתי כל-כך צריכה את החוויה הזאת, להיות לבד, לראות עולם, להיזכר שאני יכולה לעשות כל מה שאני חושבת שאני יכולה. חזרתי קלילה יותר ורגועה יותר, גם אם רק באינץ' אחד. החלטתי להפסיק להילחץ ממסלול החיים שלי כרגע, אני לא יודעת מה יקרה ועדיף שאני אתכנן מה שאפשר ואתן לשאר ליפול במקומו ולכן, בשבועיים הקרובים עד תחילת קורס הפסיכומטרי אני אישן ואראה טלוויזיה ואתבטל; משם אלמד לפסיכומרי; אחרי זה אעשה ניתוח חניכיים; לאחריו אני אמורה לטייל עם רועי במזרח; ומשם אלוהים גדול.
מבטיחה לעדכן.
סבטי. 
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
