אני חושבת שעניין הטריכוטילומניה מתקשר לרעיון של חוסר שליטה על הגוף שלי.
אני חושבת שאני בכושר הכי גרוע שהייתי בחיי. מבחינת BMI אני בסדר, אבל אני מרגישה חלשה. המפרקים שלי לא משומנים, והרבה פעמים כואבות לי הרגליים בסוף יום. מתוקף היותי סטודנטית אני יושבת ללא הפסקה, ובמיוחד עכשיו בקיץ הרותח בב"ש שמונע ממני לעשות הליכות באמצע היום. אז אני לא מתאמנת, לא ממריצה את הדם, נמצאת ביציבה גרועה בכיסא רוב היום, ולא דואגת לגוף שלי.
גם מבחינת תזונה. אני באופן חד משמעי לא אוכלת מספיק ירקות לטובת ויטמינים, אוכלת יותר מדי סוכרים מועבדים, ורוב התזונה שלי מורכבת מלחמניות (אח, לחמניות. אין לכן שום אח ורע מבחינתי, עומדות איתן בראש שרשרת המזון) ושומנים.
אז אני לא מתייחסת לגוף שלי בכלל לא כמו שצריך, ואין לי שליטה על איך שהוא עובד בפנים. ואולי חלק מזה גורם לי להרגיש שאין לי שליטה על העניין של התלישה. היד פשוט הולכת לראש באופן אינסטנקטיבי. אני לא שולטת על הגוף שלי - לא על איך שאני מתייחסת אליו ולא על איך שהוא מתייחס אליי.
אני חושבת שזה צריך להשתנות.
דבר שאתמול גרם לי להפסיק לתלוש היה לציין לעצמי במילים את מה שאני עושה - אני כרגע סורקת את כל השערות בראש שלי בתקווה שאמצא אחת שהיא לא נעימה כדי שאוכל לתלוש אותה ובכך להשיג תגמול נעים. man, that's fucked up. פתאום כשהבנתי באופן מילולי מה אני עושה, כשהסתכלתי על זה באופן אובייקטי וחיצוני לתחושות הגוף שלי, היד נעצרה. הבנתי שזה דפוק לאללה. אז אחרי מספר חודשים של תלישות (שלא היו ריקים מתלישה פה ושם, אני אהיה כנה), אני מתחילה מחדש היום. אני חושבת ששילוב הפסקת התלישה עם דאגה מחודשת לגוף שלי יכול לגרום לתוצאות טובות.
ועוד משהו שהבנתי כרגע - זה בסדר שאני ביחס מעורב לזה. אולי הבעיה שאני מחכה לכך שבאמת ובתמים ארצה להפסיק לתלוש, אבל למה שארצה? זה כיף לי. ברור שזה יהיה מעורב, אני לא אמורה לחכות לרגע בו אני אהיה ב-100% אנטי. זאת המשמעות של שליטה עצמית.
בהתחשב בעובדה שהתחלנו תקופת מבחנים וטפו טפו, היא אמורה להיות קלילה למדי עבורי, אני חושבת שזה זמן טוב להתחיל לנסות.
1) כל יום לעשות פעילות ספורטיבית כלשהי. זה יכול להיות פילאטיס בבית ל-25 דקות, או הליכה בחוץ במשך שעה, או פילאטיס בסטודיו למשך שעה, או כדורסל. לא משנה מה, גם אם זה לא אמיץ (זאת המילה? מלשון מאמץ? אני לא זוכרת איך אומרים את זה) אני חייבת להתרגל ללהפעיל את הגוף בצורה כזאת או אחרת.
2) לא לתלוש. להזכיר לעצמי שיש לי שליטה על הגוף שלי וזה גם אומר, שליטה על הפעולות של הידיים שלי. אם הדחף מתעורר, להזכיר לעצמי באופן אקטיבי מה המשמעות של לתלוש. אני רוצה להיות בן אדם נורמלי.
3) להכין לעצמי תפריט ארוחות של כל מה שאני יכולה להכין ולאכול, מחולק לארוחות גדולות וקטנות, להחליט מה אני אוכלת במשך שבוע שלם, ובמידת הצורך לקנות את הדברים הללו בתחילת השבוע. הבטחתי לרועי שבגלל שהוא עמוס בתקופת בחינות ואני לא, אני אדאג יותר לעניין של האוכל, ואלוהים יודע שהוא גם לא דואג לתזונה שלו. בא לי לעורר השראה.
4) לשתות 4 בקבוקי מים (750 מ"ל) ביום.
ההורים שלי אף פעם לא היו בריאים מבחינה גופנית או תזונתית. מעולם לא עשו ספורט חוץ מאמא שלי שהייתה הולכת לכל מקום ותמיד הייתה מגיעה מיוזעת לכל מקום (זה יצר דיי אנטי) והיא הייתה אנורקסית והוא היה בולימי. HELLO EATING DISORDERS. אני חושבת שאני לא מודעת לכך שאני יכולה להיות בכושר ולא מודעת ליתרונות שלו באמת. לא מאמינה שאני יכולה להיות בכושר ולהיות מחוטבת ושווה ולהרגיש אנרגיה במהלך היום.
אבל גם לא האמנתי שיהיו לי חיים יפים ושאני אהיה בזוגיות אוהבת ושאני אעבוד בעבודת החלומות. אז זה שאני לא מאמינה במשהו לא אומר שאני לא אמורה לפעול למענו. איכשהו מרגיש לי שלהפך, אם אני לא מאמינה במשהו סימן שאני רוצה אותו ומפחדת שהוא לא יגיע אליי, אז אני חייבת לפעול למענו 
בנוסף אתמול ראיתי סרטון דיי מגניב על dopamin detox. באיזשהו שלב הבחור אמר
if you're doing something that you don't enjoy over and over, it's time for dopamine detox.
אולי זה ממש יעזור לי גם לגבי התלישה. החלטתי לקחת את זה לזווית שלי ולהפחית שימוש ברשתות חברתיות.
נו נו, מי יודע, אולי זה יהיה הקיץ שבו i turn my life (as in physical state) around.
יש לי עוד תוכניות גדולות לקיץ, ואני לא חושבת שזה פייר מצידי לצפות מהגוף שלי להיות אנרגטי, יצירתי, ויוזם אם לא הוא מתוחזק כהלכה.
קדימה, שינוי!
שלכם באהבה גדולה,
סבטי. 
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
