החיים יפים

כמו שאמרתי, לא כל ואפילו רוב הדברים לא יהיו שמחים במיוחד או מאושרים באופן, יוצא מן הכלל, חלקם אפילו יהיו טרגים. קטע קצת פחות "מאושר", אומנם לא טרגי.

עיניי השקדים הקטנטנות הנעוצות במרכז פניה היו סגורות עכשיו,

ואף אחד לא יכול לראות שוב את העומק שבצבען הכחול.

שפתיה הורודות מתוחות כעט בחיוך שלעולם לא ירד מפניה הבהירות.

לחייה סמוקות כשתי סוכריות בטעם תות עז.

שיערה הצהוב פזור על ראשה,

לעולם לא יפגש שוב עם גומיית השיער הירוקה שהכי אהבה.

ולבה האוהב,

לעולם לא ימשיך לפעום.

אצבעותיה הפרודות לעולם אינן יתאחדו שוב זאת בזאת.

אבל ישנו דבר נפלא במוות הזה.

סוף סוף הצליח המוח לגבור על הלב.

אך הוא הלך רחוק מדי.

והלב ברח.