המעבר מהפוסט הקודם לפוסט הנוכחי הוא מצחיק. אחותי תמיד צוחקת עליי שכשאני באה בהצהרות שאני לא רוצה זוגיות, אחרי זמן מאוד קצר אני מוצאת את עצמי באחת כזאת.
הזוגיות שלנו איפשהו לא הייתה לי צפוייה. נכון יצאנו לדייט הראשון ויצאנו משם מוקסמים (כן אני מעיזה לדבר בשם שנינו). אתה לא דברן גדול, אבל נו החיוך (המקסים, כמובן מקסים, זה פקטור מספר אחד אצלי), החיוך שלך אמר הכל. אחרי כמה דברים בדרך מצאנו את עצמנו פה- נאמנים אחד לשניה, לנתק את כל הרעל שמזיק מהחיים בשביל להביא לזה צ׳אנס- וזה עבד.
אין שמחה ממני שלא נכנעת לי, שנלחמת (וזה הדבר הכי מדהים שמישהו עשה למעני אי פעם).
ועכשיו אנחנו מדברים להכיר אותך להורים שלי, אתה הבנת מה המשקל של הדבר הזה, אנשים שקוראים את זה לא מבינים. אתם לא מבינים שבן זוג של 4 שנים לא הבאתי הבייתה, ואני ואתה יחד רק מספר חודשים קצרים. מפחדת מבועתת ומזיעה רק מעצם המחשבה של להכיר אותך לאבא, אבל במקום אחר ממש שמחה שאני רוצה ומתכוונת להכיר אותך להורים בקרוב.
אתה קסם של אדם. אתה בטח יודע את זה כבר.
טוב, יאללה, לעבודה. ההורים יחכו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
