אם ידעתם ואם לא, היום, ה-1 במאי, הוא חג הפועלים הבינלאומי- יום המציין את המאבק למען זכויות עובדים וסולידריות חברתית.
מקור התאריך נעוץ בהפגנות שערכו פועלים ביום זה בארצות הברית ובקנדה, למען תנאי העסקה טובים יותר.
עם הזמן, היום הפך למזוהה עם הקומוניזם ועם הסוציאליזם (ומכאן הדגלים האדומים המונפים בצעדות ה-במאי), ובעבר היה ננחשב לחג של ממש בישראל, בעיקר בקיבוצים.
יום הפועלים הוא גם הזדמנות מצויינת לשים לרגע לב, עד כמה דמות האדם העובד, ביחוד בעבודת כפיים, נדחקה מהיצוגים החזותיים המקיפים אותנו-
בכל מקום, אנחנו רואים אמנות ועיצוב העוסקים במעמדות הגבוהים ובמאפיינים שונים שלהם- זמן פנוי, שפע מוקצן וכדומה.
אם נסתכל לרגע מסביבנו- זה יצוג לא פרופורציונלי בעליל, שמוריד את ערך האישה והאיש העובדים בעינינו, כמו גם את ערך העבודה, הבנייה והיצירה עצמה.
לאורך ההיסטוריה (בעיקר במאה הקודמת) דווקא התפתח יצוג של האדם העובד באמנות, וביחוד בעיצוב הכרזות הסוציאליסטיות והקומוניסטיות, שהתאפיינו ביצוגי-אדם מופשטים שהופכים את הפרטי לכללי ולהיפך ועיצבו במידה רבה גם את החזות של ימי ראשית המדינה שלנו.
במרחק הזמן, אפשר להגיד שהרבה מהדברים שהגדירו בעבר את הסגנון הזה (כמו גם את הריאליזם הסוציאליסטי, שעליו לא אפרט כעת) אינם רלוונטיים עוד ומעוררים התנגדות- בין אם מדובר בחיבור לברית המועצות (שהתבררה ככשלון גדול לכל הדעות...) או באופי הפשטני והמגויס. עם זאת, התמונות האלו מייצגות דבר שכל-כך חסר לנו במציאות של היום, והאמת היא, שיש בהן גם המון יופי.
פול מלצנר (paul meltzner)- אמן אמריקאי שתיאר את עולם העבודה בארצו, במחצית הראשונה של המאה ה20, בעיקר סגנון הסוציאל-ריאליסטי. בהמשך הוא פנה לכיוונים נוספים ומעניינים לא פחות... בקיצור, בחור מעניין.
אמנם לא פועלים בעבודה, אבל לגמרי מעמד הפועלים. הארלם, בסביבות 1940
תומאס הארט בנטון- סוציאל-ריאליסט אמריקאי נוסף. לא יאומן שאומה כ"כ קפיטליסטית הוציאה כל-כך הרבה אמנים חברתיים (
)
חלק מ-america today
את אלו אני אוהבת במיוחד.
כרזות מראשית המדינה- כאן יש מסרים הרבה יותר ברורים, מה שמתבטא גם בשפה האמנותית הסמלית והמופשטת יחסית.
שוב- האישי הוא הכללי, הכללי הוא האישי...
כל כך אדיר! ויפה.
בברכת- להתאגדות, לסולידריות, לשוויון, לעבודה, למאבק!
עבודה של כריס סטיין, אמן רחוב חברתי ומעניין עד מאוד 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: