אני עומדת על חבל אולי יותר מתאים חוט, החוט מפותל, מלא קשרים, עולה, יורד , החוט הוא מבוך, והוא דק, אין לי מקום עליו אז בהתחלה אני נופלת שוב ושוב, ממשיכה ואז אני לא מתייאשת לאט לאט תופסת את השיטה מבינה איך הולכים מבינה איך לא נופלים, אבל אז בלי כל התראה רעידת אדמה!

הייתי בטוחה שזהו הצלחתי ללכת שעוד רגע אני כבר אגיע לסוף המבוך, והחוט- כמעט כל הקשרים בו הותרו, מה אני או כוח הרצון שלי יכולים לעשות אל מול כוחו של הטבע, אל מול רעידת האדמה?

אני נופלת וזוהי נפילה של יאוש, זוהי נפילה ,שלקום ממנה זה פשוט בלתי אפשרי....

כל החיים הייתי לבד , לא היו לי חברות לא הצלחתי להתחבר אל אף אחת , לא מצאתי מכנה משותף אז כל הילדות הייתה לי רק את המשפחה שלי ,אבל לא נשברתי בגלל זה הערכתי את מה שיש לי והמשכתי לנסות , והמשכתי לנסות להתקרב , צחקו עלי, התרחקו ממני , פגעו בי , היו מקרים שהייתי בטוחה שזהו, הנה מצאתי את החברה הטובה שרציתי ,לא מלכת כיתה לא המון חברות-רק אחת, אך גם היא לא הייתה אמיתית , אבל למרות שכל חברות שחשבתי שהייתה לי התנפצה למרות שכל רגע נפלתי, לא וויתרתי גם ברגעים שכבר היה ראוי לו לאדם לוותר על הכל ....

הנפילה היום הייתה קשה מידי עבורי , היא הייתה מעבר לטבע היא הייתה מלמעלה , הייתי בטוחה שעברתי את זה ,מצאתי חברות והייתי מאושרת , ואז דווקא שסוף סוף הצלחתי לא להרגיש בדידות לצאת קצת, לזכות בקשר אמיתי של חברות, פתאום זה קרה...

איך ,למה , למה אנשים הם כל כך רעים ?, או שאולי רעים זו לא מילה נכונה?, אני אוהבת אנשים למרות שהם פוגעים בי אני מאמינה שהאדם הוא טוב, אבל למה למה הוא לא מבין עד כמה הוא יכול לפגוע בך?, דווקא שהרגשתי שהצלחתי היא באה והרסה הכול, והבטחתי לעצמי שלא אגיע שוב למקום הבודד הזה , הבטחתי לעצמי שלא אפול, והנה אני למטה , לבד ....

נותרה לי רק מילה אחת שכל חיי ברחתי ממנה, נותר לי לומר רק מילה אחת המילה המסוכנת ביותר...

                                                                    למה??