לפעמים אני רוצה להיות זמרת ,כדי שאני אוכל לשיר את כל השירים שאני כותבת,

כדי שהקול שלי יהיה ערב לאוזניי, שאני אוכל בעזרתו לפרוק לפחות חלק מכאביי ורגשותיי.

לפעמים אני רוצה להיות טייסת, כדי שאני אוכל ללכת לאיבוד בשמיים ,

כדי שאם יקרה הנורא מכול ותפגע בי, אני אוכל לברוח למקום הכי רחוק

שם יהיה הכי בטוח ,לטוס בשמיים ואז לנחות עמוק בתוך המים ,

אולי של איזה אוקיינוס רחוק ,לשחות עם איזה להקה של דגים... איזה כיף להם

-לדגים הם לא חייבים לדבר ,השתיקות שלהם לא מביכות אותם הן חלק ממי שהם,

אולי אני רוצה להיות דג, שלהיות בשקט יהיה חלק מהטבע שלי,

ככה אולי אני אפסיק לפגוע ביקרים לליבי...

לפעמים אני רוצה להיות לביה, אחת כזאת טורפת ,אחת שלא רואה בעיניים ,אחת שמנהיגה... אחת שבאמת

מדברת ומקשיבים לה, כך כולם יקשיבו לעקרונותיי כך, אני לא אבלע בתוך התהום

הזו של הבדידות של החולשה.

לפעמים אני רוצה להיות אחרת קצת שונה ,אולי יותר מוכשרת קצת פחות או קצת יותר אוהבת,

אולי אני רוצה להשיג מישהו שעליי לא יוותר ,אחד שאני אדע שאם אפגע ואברח לשמיים

הוא יגיע איתי ויצלול אם צריך לתוך המים.

אבל אני לא זמרת, אני לא דג ולא טייסת גם לא לביה שטורפת ,אני סתם נערה מבגרת...

שפגעו בה, נערה מתבגרת שפגעה מן הסתם בעצמה ובאחרים, נערה מתבגרת קצת מתוסבכת...

לא יותר מידי מוכשרת נערה מתבגרת ממוצעת למדי, נערה שלא יודעת כלום אבל גם יודעת הכול ,

נערה רגישה אך גם קשה...נערה תמימה שחושדת בכל דבר...

נערה שכל חלומה הוא פשוט לדעת מהו יעודה.