לפעמים כשעומדים לאבד משהו מבינים עד כמה הוא חשוב ואני יודעת זאת נשמעת קלישאה...אבל זה כול כך נכון היום עמדתי לאבד אותו אחרי כל כך הרבה זמן שפשוט התעלמתי ממנו, אמרתי לעצמי תמיד ,לא אתם רק ידידים את לא רוצה אותו הלוואי שהיית רוצה אותו הייתי תרועל על האקס ששבר לי את הלב...
ואילו
והוא לא וויתר ניסה וניסה והיה איתי גם רק בתור ידיד למרות שידע שלעולם לא ארגיש כלפיו כפי שהוא מרגיש כלפי הוא נשאר נאמן לי, ואז היום הוא הסתכל עלי אחרת הרגשתי שאני עומדת לאבד אותו ואז...
במקום לשמוח שמצא משהי שתהיה איתו...במקום לשמוח שיותר לא ארגיש אשמה כי אני זו שגורמת לו לסבל במקום לחשוב על כל הדברים האלה חשבתי רק על כך שאני לא רוצה לאבד אותו...שאני רוצה אותו הלכתי אליו כל הדרך בחששות מה אם איחרתי ,מה אם הוא לא ירצה...
ואז הוא היה שם ההיא בדיוק עלתה לאוטובוס ,הוא הסתכל עליי לא הבין מה אני עושה שם התקרבתי הוא התרחק... זהו איבדת אותו, יופי לך....ואז הוא הסתכל על עיניי ,ועיניו הכחולות ברקו... זהו המבט אמר לי הכל...
הוא איתי ואולי אולי אפשר להגיד שתקופה חדשה באופק...