אפשר להיות מוקף בהמון אנשים מכרים ופשוט להרגיש בודד.היה יומהולדת ל"חברה" לא הייתה לי בריררה אלא ללכת, יצאתי מהיוהולדת הזאת עם רצון עז לפרוק כל שעל ליבי אך לצערי הבנתי שאני לא יכולה לדבר עם אף אחד אז הנה אני פה בבלוג הזה מחפשת תמיכה או אולי סתם מתרקת אני חשה צורך לכתוב כשעצוב לי זה מרגיע אותי ועוזר לי לראות את הדברים בסוג של בהירות.

היה לי חבר היינו ביחד שנתיים הוא היה האהבה הראשונה שלי הוא ידע לי הכול לא היה דבר שלא סיפרתי לו, ואז יום אחד הוא הגיע ואמר כמה מילים ששברו אותי לחתיכות, "סליחה" זה כל מה שהוא הצליח להוציא מפיו הייתי תמימה שאלתי מה קרה על מה אתה מדבר? בגדתי הוא ענה ולמרות שהיינו בתוך ביתי קמתי ויצאתי מהבית הוא ירד אחרי דברי איתי תגידי משהו תצעקי תקללי תרביצי בבקשה תגיבי ושקט מצאתיאת עצמי משותקת פתאום הבנתי איך מרגישים כל האנשים המשותקים , עמדתי קפואה לא שמעתי דבר ולא ראיתי הוא הלך לבסוף עליתי לבית כנסתי למיטה אמא קוראת לי הכל בסדר? כן אמא אני הולכת לישון אני עייפה וזהו כך כחו כחותיי בכיתי התפרקתי הדמות זלגו והיה נדמה שהן כמו נהר שותפות אותי במשך יומיים לא קמתי מהמיטה כשהיה צרחך ללכת לבית ספר אמרתי שאני חולה וזה עבד כי אני להבריז מה פתאום, לבסוף יבשו הדמעות הרגש הוסתר תחת מסכה וקמתי מהמיטה לבית ספר ומהבית ספר לעבודה קברתי את עצמי במטלות ממוצע הציונים עלה באופן מדהים וגם הכסף נחסך, היינו חבורה כזאת עכשיו התחלקנו חלק איתו חלק ניסו להישאר נאמנים אלי יצאתי איתם רק כשלא הייתה לי בריררה כך חלפה לה השנה שהייתה ללא ספק הגרועה ביותר בחיי, ואז פתאום אני נמצאת בעבודה שוב כרגיל על מצב אוטומט ואני רואה אותו עם מישהי אחרת יפה יותר הוא המשיך הלאה שבר אותי לראות אותו וחרגע חששתי שאני שוב עומדת להתפרק כאב לי כפי שכאב לי כשהוא אמר לי בגדתי הרגשתי שלפני שהכרתי אותו לא ידעתי כאב מהו, ואז פתאום משהו השתנה פגשתי ידיד לפחות כך ראיתי אותו והוא איכשהוא הבין אותי יותר מכולם בלי מילים הוא הבין מה אני רוצה וצריכה והוא היה איתי אפשר לומר שרק כאשר הייתי איתו לא הרגשתי כבויה ואז הוא אמר לי בלי מילים שהוא לא רוצה אותי בתור ידידה נדרכתי רציתי לומר את הנאום הקבוע כאשר התחילו איתי אני בתקופה עמוסה משקיעה בלימודים ואז עבודה לא רוצה זוגיות כרגע אבל לא יכולתי לומר לו את זה שתקתי והוא הבין את המסר ולמרות שהבין שאין שום סיכוי שאהיה שלו הוא נשאר לי ידיד נאמן ואז פתאום מישהי התחילה איתו והבנתי שהם הולכים לצאת לדייט במקום לשמוח רציתי לחבק אותו הבנתי שיש ל רגשות כלפיו רצתי מהרתי אליו בלי לדעת מה אני הוחכת להגיד וכשהגעתי כמו תמיד במערכת היחסים שלנו הוא הבין אותי מבלי מילים, והכל התחיללהראות יותר טוב העולם החל להיצבע בצע וורוד יותר, ואז הגיעה שיחת הטלפון היי המוון זמן לא דיברנו יש לי יומהולדת ואת פשוט חייבת לבוא לא הייתה ברירה באתי ולא רק אני גם הוא, ראיתי אותו שוב היה מביך כואב היומהולדת נמשכה ונמשכה וכל מה שרציתי היה להיסתלק משם לברוח רחוק מכולם להיות שוב לבד כי אולי רק כשאהיה לבד לא ארגיש את הבדידות הזו התחבאתי מאחורי אחת החברות כל אותו הערב וביום למוחרת הייתי כבויה הרהר אותי מאוד אירועי אמש היה לי מוזר לראות אותו שוב מולי והיה לי גם קשה לדבר אחר כך עם...אתם יודעים כי כל אותו הערב שחוויתי בדידות כזו שאפתי להיות לבד...ולא להיות איתו...