אני אוהבת מים,  אוהבת את הקול שלהם את הזרימה אוהבת ים ולשחות אוהבת את הגלים לפעמים אני מרגישה קצת כמו גל עולה יורד ובסוף מגיע אל החוף, למרות שרע לי ואני דיי מהורהרת ואני קצת טובעת בכעס ביגון בחרדה בכאב אני חושבת שמצאתי את חוף המבטחים שלי...

והלוואי והתקשורת בנינו הייתה יותר בהירה לשמחתי מצאתי את בנאדם היחיד בכל העולם נדמה לי שבאמת מבין אותי... והוא אוהב את מה שהוא מבין הוא יודע איך להתמודד איתי עם השיגעונות שלי ומצבי הרוח הוא שותק כשצריך מדבר כשאני צריכה הוא כל כך קשוב, הוא מקשיב לי ולא למילים אלא לעיניים ללב...הוא יודע מתי אני צריכה את התמכה שלו ומתי אני צריכה זמן לעצמי 

הוא לא מאמין למסכות שעלי הוא יודע להבחין עמוק ולקרוא אותי ולדעת מה אני צריכה 

הלוואי והייתי מצליחה להיות ראויה לו...