היום התכתבתי עם חברה  דיברנו על שטויות כמו תמיד, היא אמרה שהיא במסיבת רחוב וחשבתי במרירות אני בבית חולים....

הכול כל שבור אצלי אני מרגישה ריקה אנשים מדברים איתי והמילים שלהם חולפות מולי היום חלפה לה מחשבה טורדנית במוחי מחשבה מסוכנת שיכולה לגרום לי לאבד את שפיותי, היום חשבתי למה החיים שלי לא נראים אחרת למה אין לי אמא רגילה שלא צריכה עזרה כדי לנשום, למה אין לי חברות רגילות שאני אוכל להיות פתוחה איתן לספר להן כל מה שעובר עלי לצאת איתן לרקוד (חח כאילו אני יודעת לרקוד, אולי להיות משוחררת כזאת לרקוד בלי מעצורים) למה לא יכול להיות לי אדם אחד רק אחד שיאהב אותי ויכיל אותי עם כל הקשיים אדם שיחבק וישמור אדם שפשוט יתמוך בי יוציא אותי קצת מהדיכאון....

אדם שאני אוכל לאהוב שאני ארצה לדאוג לו ולשמור אדם שהאהבה שלנו תעלה לו ולי תמיד חיוך על הפנים...(אני מניחה שאני נשמעת קיטשית אבל היי נראלי שזה קורה לכל אחד לפעמים)

אני פשוט...לא מרגישה קשורה... חברות שלי (אם אפשר לקרוא להן ככה) מספרות על הריב עם החבר על הדייט שהיה להן על הים על המסיבות ואני לא מרגישה קשורה מרגישה לבד כאילו אני ממש ריקה אני מרגישה שאין לי שום דבר ממה שהן מספרות משהו בתוכי אומר לי שגם אם היה לי את כול זה הייתי מרגישה ריקה... יש בי חלק שנמשך לזה אבל גם חלק שחושב שכל זה פשוט לא יכול להביא את האושר...

אני חושבת שכמה חברות טובות אהבה גדולה ובריאות יכולים להביא את האושר אבל יש בי חלק (קטן אבל בכל זאת חלק) שלא בטוח יותר במושג אושר, אני לא יודעת מה לעשות הבדידות, הריקנות, אני שבורה... אין לי עם לדבר אין לי עם מי לעבור... 

תגידו לי אתם (אם יש מישהו שקורא את הפוסט הזה בכלל) יש דבר כזה אושר אמיתי?

ואם כן...אז איך אני יכולה להשיג אותו?או איך את\ה השגתם אותו....

באמת קיוויתי לשמוע תשובה כנה ממישהו...