אתמול אני ובייב נסענו לים בשעות הבוקר. האוויר היה מושלם והשמש התחבאה בדיוק כמו שצריך בין העננים. הלכנו לדוכן הרגיל שלנו, הזמנו שייק קריר, גלגלנו סיגריה והתעסקנו בשלנו ובחופש הנדיר הזה שיש לשנינו.

לא עברו יותר מידי דקות ושתי בנות התיישבו לידנו. והן עצבנו אותי. לא כי הם עשו משהו רע, סתם כי חצי שעה או יותר, לא מדדתי זמן אבל ישבנו די הרבה, הן התעסקו בפלאפון "תצלמי אותי. וככה. וככה. תראי לי רגע.. לא. בואי ננסה ככה." בההתחלה הן עוד היו אחת עם השניה ואחכ התפצלו לשתיים, כל אחת יושבת בפינה משל עצמה וסלפי. הרים של סלפי. בייב לא הבין למה אני מתעצבנת "זה החיים שלהן ושיעשו מה שהן רוצות" הוא אמר, ועדיין זה חרה לי. למה להשקיע על בגד ים, להגיע לים בשעות מוקדמות וכל ההשקעה הזו בשביל תמונה אחת באינסטגרם? מזעזע בעיני מה שנהיה מאיתנו. הפכנו לגוש של אנשים שאכפת להם רק מעצמם ומאיך הם נראים. איף.