אני אוהבת להסתכל עליו כשהוא אוכל. הפולין מרוקו שבי מרגישה גאווה גדולה על שהוא אוכל בכמויות שהוא אוכל.

אני אוהבת לסדר אחרי שסיים והוא עוטף אותי תוך כדי שטיפת כלים.

אני אוהבת אחכ לשבת איתו במרפסת, להתיישב עליו ולעשן. אני אוהבת במיוחד את הקטע שהוא נושף לי לשפתיים עשן של ג׳וינט שגילגלתי בעבורו.

אני אוהבת להזדיין איתו, בכל צורה שהיא בכל מקום. הכי אני אוהבת לשכב מעליו ולשמוע ולהרגיש אותו, את הגבר שלי, מה שאני עושה לו. לנשום אותו כשלו אין אוויר, להעביר את השפתיים על הזיעה שלו.

אני אוהבת כשהוא רוכן מעל הגוף העירום שלי ומסכל עליי במבט מכיל שאומר שכל זה רק שלו.

אני אוהבת שהוא גורם לי להיות המלכה והשפחה באותה נשימה.

אני אוהבת שהוא נותן לי מוטיבציה ונותן לי לשקוע כשצריך.

אני אוהבת את איך שהוא מדבר על העתיד.

אני אוהבת את זה שהוא דוש באג.

אני אוהבת את זה שלפעמים הוא שואו אוף עם האופנוע אבל זהיר כשאני איתו.

אני אוהבת אותו מהשניה הראשונה שהסתכלתי עליו ואמרתי לו שזה מוזר, שאני מרגישה שכבר הכרנו והוא הסכים ונישק אותי.

ואני חושבת לעצמי שגם עוד עשור אני ארגיש ככה וגם עוד חמישים.

חיים שלי. חייתי.