אני מרגישה כאילו אני עומדת למות אם אני לא אהיה איתך בקרוב, כל הגוף כואב לי, אני לא אוכלת, אני חסרת מנוחה.

כוס אמק, בסוף נהיה שבוע ואני אזכר שאני שונאת מערכות יחסים.

גם לא באלי מערכת יחסים חדשה, באלי אחת ישנה, שאנחנו כבר רגילים זה לזו, אבל הדבר היחידי שגורם לי להתעניין במערכת יחסים בכלל הוא הסקרנות, וסקרנות אין לך למישהו שאתה מכיר טוב.

לצאת איתך יהיה מורכב, מסובך, ומלא ביקורות, ואני לא יכולה לחכות ללהתחיל.

אולי הרחקתי אותו?

אולי הוא בכלל לא בעניין שלי...

איך אני בכלל אעשה את זה? מה, אני אספר לו מה אני מרגישה? אני לא מאמינה שמערכות יחסים צריכות להתחיל בהצהרות דרמטיות, חלק מהכיף של תחילת מערכת יחסים שלא יודעים בדיוק מה מרגישים וזה בסדר.

אני חושבת שאני פשוט אנשק אותו, אבל בשביל זה אני צריכה שהתנאים יהיו טובים, כמו באירוע הקודם, שנעבוד ביחד, שנוכל לצאת להפסקה ביחד, ולהתרחק מהרעש, כי אסור שאף אחד יראה.

אני חושבת שזה עובד,

לכתוב את כל המחשבות שלי.

אני מפחדת שאני אגלה שאני בכלל לא כלכך מעוניינת בך, אלא רק ברעיון שלך, רק ברושם הראשוני הנהדר שהשארת אצלי.