A PRECIS

חשבתי על זה הרבה זמן, לאורך תקופה. גם שאלו אותי לא פעם אחת כיצד אעדיף?

תמיד בהתקפים היה מופיע לו הגשר, המעוף, תחושת האוויר בכנפיים הקצוצות.

אני יודע איך אני אעשה את זה.

תמיד כשאני בדאון, הכל מתנהל בצורה איטית ועצלה. המחשבה, התפקוד, ההליכה, הנשימה, טוב זו לעתים.

לעולם לא אחשוב על ביצוע מעשה שמצריך ממני זריזות או חדות בזמנים שכאלה

הדבר היחיד שמתנהל בצורה מהירה וזריזה הוא זרם הדמעות שלפעמים לא יודע סוף אלא עד שריפת הלחמיות.

היום כשביקרתי בדירתו של האלמוני, לטובת מתן טובות הנאה, הקומה היא 18 במספר. בכניסתי לדירה חלון עצום משקיף על הים העמוק וכל הכבישים הסואנים שמובילים בסופם אליו. הכל נראה שקט, רגוע ובטוח. מלמעלה הכל נראה חופשי.

אז אני יודע איך אני אתאבד

זה יהיה בקפיצה מגובה.