פנטזיית הגיהנום הפרטי שלי.

תל אביב

נסענו היום, החברות ואני, לתל אביב. נפגשנו שם עם חברים נוספים מהפייסבוק/סקייפ. היה נחמד ודי שונה ומרענן להפגש עם אנשים חדשים, אפילו אם כתוצאה מכך חלק נכבד מהיום הפך לשיטוט חסר מטרה ברחבי הסנטר בזוגות. 

יציאה של כולנו יחד מחוץ לכותלי בית הספר היא דבר מיוחד, דבר שלא קורה הרבה ולעיתים קרובות. לכן ניצלתי את היום עד תום. 

קניתי היום את המנגה שרציתי, אך אני לא ממש מרגישה שהיא שלי. קניתי אותה יותר כמתנת יום הולדת לאחי, למרות שלאחרונה יש בינינו ריבים ואי הבנות., למרות שהוא גורם לי להרגיש אפס לידו. בכל זאת, אמא אמרה שאסור לי לרדת עליו או להחזיר לו, אז החלטתי לקנות לו את המנגה לפני שאתחרט ומקסימום אחרים לו אותה לצורך קריאה. 

אמא שלי מאוד לא פולנייה יחסית לאמא פולנייה. אני תמיד נוהגת לומר שאמא שלי "התקלקלה", בגלל שבניגוד לסטריאוטיפ אמא שלי לא דואגת לי כמעט בכלל. אולי זה נובע מהעובדה שהיא למדה להכיר אותי ולסמוך עליי, דבר שאצל אחרים אאולי אין כל כך, אבל בכל זאת לפעמים אני מקנאה באלו שכן דואגים להם. אבל כנראה זו הדרך להראות לי שאני בוגרת מספיק על מנת לקחת אחריות על עצמי, ואני מוכרחה לקבל זאת אף על פי שבמקום כלשהו בתוכי אני רוצה להמשיך להיות הילדה הקטנה של אמא.

בכל מקרה, אני צריכה לומר תודה על החופש שניתן לי ולא להתבכיין על כל שטות.

שינוי

היום הראשון ללא גשר עבר בהצלחה. זה מרגיש כל כך שונה. כבר שנה פלוס שהיתה דבוקה לי חתיכת ברזל לשיניים וכעת פתאום היא נעלמה. פתאום לא צריך לפחד מכל ביס, מסטיק או סוכריה. זה ממש נחמד, אבל בכל זאת אצטרך זמן מה להתרגל לרעיון.

הקלה

הצגנו את העבודה בתנך סוף סוף. היא דווקא עברה מהר יחסית, בלי בעיות מיותרות חוץ ממעט התרגשות וסחרחורת. אני מקווה לשפר את הציון שלי בעזרת העבודה הזו, אז אני מקווה שהמורה התרשמה לטובה. בסוף העבודה היינו צריכים להדביק מדברה על התוצר המוגמר, אבל לא הייתה לנו כזאת, אז ל' לקחה אותי ורצנו לספרייה להשיג מדבקה. בדיוק נשארו שתי מדבקות ולקחנו אותן. אפשר לקרוא לזה מזל.

ילדותיות

לל' ולי נשארה מדבקה על דף מדבקות שלקחנו מהספרייה, ובאמצע השיעור התחלנו להתעסק איתו. תחילה, ציירתי לה פלסטר מאולתר, אני וכישוריי הציור הרדודים שלי. אחר כך ל', שבניגוד אליי מציירת פשוט נפלא, ציירה לי פלסטר, ולא סתם פלסטר, אלא פלסטר כוכבים. את הפלסטר היא הדביקה לי על יד שמאל, וכל כך שמחתי באותו רגע שהתעסקתי איתו עד סוף השיעור.

אני מרגישה כל כך טוב כשאני לידה. יש פעמים שכשאני בחברתה הכל נראה טוב יותר ופשוט יותר, אבל יש פעמים אחרות שהכל נראה מסובך ולא מתאים. אבל יותר מכל האדישות שלה לפעמים הורגת אותי, רגע אחד הכל בסדר ורגע לאחר מכן פשוט חוסר עניין שגורם לך להרגיש אפס.

אבל היא כזאת, ולא אכפת לי.

יש לי הרגשה שקרו היום יותר דברים רעים מדברים טובים, אולי בגלל שהרעים גרמו לי לבכות, אבל אני חושבת שהתגברתי על זה.

אולי עוד לא מאוחר לבקש סליחה.

כדאי שאלך לנסות את מזלי.

הרגשה טובה

אני לא אוהבת מבחנים בתנך. לדעתי הם לא הוגנים כלפי התלמידים, משום שתמיד מופיעים בהם פירושים שלא נלמדו בכיתה ובאמצע הבמחן עלייך "לשבור את הראש" על מנת להגיע לפואנטה של הפירוש. כל זאת כאשר ישנן שאלות נוספות והגבלת זמן שנושפת לך על העורף. 

היום היה לי מבחן בתנך, ודווקא לא היה כל כך נורא, היה מאוד הוגן ולדעתי מי שבאמת למד הצליח. את האמת, לא כל כך למדתי. אני, ברמה האישית, די התייאשתי מהמקצוע הזה. אני לא טובה בו ולא "מתחברת" אליו, אז למה לי להשקיע זמן ומאמץ ולא לקבל תמורה ראויה? אולי מפני שאני לא טובה מספיק.. אבל היום אחרי המבחן הייתה לי סוג של הרגשה טובה, עד כמה שיכולה להיות לאחר מבחן בתנך. זה היה מרענן ושונה, אבל אם אקבל שוב ציון 85, אני לא יודעת מה אעשה עם עצמי.

גשר

הורידו לי היום את הגשר!

סוף סוף אני מרגישה חופשיה, לאחר שנה פלוס של זוגיות צמודה צמודה עם הגשר בעל הגומיות הצבעוניות. לא אמרתי לאף אחד שמורידים לי אותו היום, אבל זאת על מנת לשמר את אפקט ההפתעה. אני אוהבת להפתיע אנשים, בעיקר משפחה וחברות קרובות, לראות את ההבעה ההמומה של פניהם כשהם מבחינים לראשונה בשינוי וללאחר מכן מנסים להתרגל כשהם מקפידים לא לנעוץ מבטים יתר על המידה. אני מחכה למחר, למרות שזה לא שינוי כל כך דרסטי, לא כמו גזירת שיער או צביעתו, אבל אני עדיין רוצה לראות את ההבעה על פניהם.

קירבה

אני מרגישה קרובה לאמא שלי. זה לא דבר מובן מאליו עבורי ולכן אני מנסה לשמר את המצב בינינו עד כמה שאפשר. אחרי הורדת הגשר הלכנו לקניון ושם היא די "השתגעה" עם הקניות, אבל מותר לה, היא אפילו חייבת. לפחות היא אוהבת לקנות, שלא כמוני. אני שונאת להכנס לחנות בגדים או נעליים ולמדוד. זה לא שאין מידות המתאימות לי, דווקא יש, אבל העניין הוא עצם העובדה שאני לא לבד. תמיד תהיה מוכרת ותגיד כמה החולצה יפה עלי או כמה שהג'ינס מחמיא לי אף על פי שזה לא בהכרח כך. אני לא אוהבת את כל הקונים האחרים שמסובבים מבט כאשר אני יוצאת מתא המדידה, זה לא כל כך נעים. אני פשוט מעדיפה שלא לקנות בגדים אם אני לא צריכה, אבל לבוא עם אמא לקנות איתה בגדים עבורה, את זה אני אוהבת. אפילו אם זה עלול לערוך זמן רב. 

היום העניין לא נמשך זמן כה רב, ודווקא היה נחמד. כשחזרנו הביתהעלינו לחדר שלה והיא מדדה את הבגדים החדשים, ותוך כדי כך סתם דיברנו, ופתאום הבנתי כמה היא יקרה וחשובה לי. לרגע זה סדק את קולי והעלה לי דמעות בעיניים. באותו רגע גם הבנתי כמה אמא שלי יפה. היא נראת צעירה יחסית לגילה וכמעט ולא רואים עלייה שילדה שלושה ילדים, ומתוכם שניים ללא אפידורל.

באותו רגע, כאשר הסתכלתי עליה, לא הבנתי למה אין לה מישהו, למה היא לבד. רציתי לשאול אותה, אבל לא הייתי אמיצה מספיק כדי להעלות את הנושא.

איך שואלים דבר כזה? אין לי מושג. 

עוד יומיים בחירות. אני מתרגשת למרות שאני לא יכולה להצביע עדיין.

מעניין אם בעוד שנתיים יהיו בחירות נוספות. אני מקווה שלא, אבל אם יהיו אוכל להצביע בהן ;)

לדעתי ביבי לא צריך להבחר שוב, אבל הקמפיינים נגדו, ספציפית, ממש פוגעניים. אני לא הייתי עומדת בזה.