פנטזיית הגיהנום הפרטי שלי.

שינוי

היום הראשון ללא גשר עבר בהצלחה. זה מרגיש כל כך שונה. כבר שנה פלוס שהיתה דבוקה לי חתיכת ברזל לשיניים וכעת פתאום היא נעלמה. פתאום לא צריך לפחד מכל ביס, מסטיק או סוכריה. זה ממש נחמד, אבל בכל זאת אצטרך זמן מה להתרגל לרעיון.

הקלה

הצגנו את העבודה בתנך סוף סוף. היא דווקא עברה מהר יחסית, בלי בעיות מיותרות חוץ ממעט התרגשות וסחרחורת. אני מקווה לשפר את הציון שלי בעזרת העבודה הזו, אז אני מקווה שהמורה התרשמה לטובה. בסוף העבודה היינו צריכים להדביק מדברה על התוצר המוגמר, אבל לא הייתה לנו כזאת, אז ל' לקחה אותי ורצנו לספרייה להשיג מדבקה. בדיוק נשארו שתי מדבקות ולקחנו אותן. אפשר לקרוא לזה מזל.

ילדותיות

לל' ולי נשארה מדבקה על דף מדבקות שלקחנו מהספרייה, ובאמצע השיעור התחלנו להתעסק איתו. תחילה, ציירתי לה פלסטר מאולתר, אני וכישוריי הציור הרדודים שלי. אחר כך ל', שבניגוד אליי מציירת פשוט נפלא, ציירה לי פלסטר, ולא סתם פלסטר, אלא פלסטר כוכבים. את הפלסטר היא הדביקה לי על יד שמאל, וכל כך שמחתי באותו רגע שהתעסקתי איתו עד סוף השיעור.

אני מרגישה כל כך טוב כשאני לידה. יש פעמים שכשאני בחברתה הכל נראה טוב יותר ופשוט יותר, אבל יש פעמים אחרות שהכל נראה מסובך ולא מתאים. אבל יותר מכל האדישות שלה לפעמים הורגת אותי, רגע אחד הכל בסדר ורגע לאחר מכן פשוט חוסר עניין שגורם לך להרגיש אפס.

אבל היא כזאת, ולא אכפת לי.

יש לי הרגשה שקרו היום יותר דברים רעים מדברים טובים, אולי בגלל שהרעים גרמו לי לבכות, אבל אני חושבת שהתגברתי על זה.

אולי עוד לא מאוחר לבקש סליחה.

כדאי שאלך לנסות את מזלי.