פנטזיית הגיהנום הפרטי שלי.

תל אביב

נסענו היום, החברות ואני, לתל אביב. נפגשנו שם עם חברים נוספים מהפייסבוק/סקייפ. היה נחמד ודי שונה ומרענן להפגש עם אנשים חדשים, אפילו אם כתוצאה מכך חלק נכבד מהיום הפך לשיטוט חסר מטרה ברחבי הסנטר בזוגות. 

יציאה של כולנו יחד מחוץ לכותלי בית הספר היא דבר מיוחד, דבר שלא קורה הרבה ולעיתים קרובות. לכן ניצלתי את היום עד תום. 

קניתי היום את המנגה שרציתי, אך אני לא ממש מרגישה שהיא שלי. קניתי אותה יותר כמתנת יום הולדת לאחי, למרות שלאחרונה יש בינינו ריבים ואי הבנות., למרות שהוא גורם לי להרגיש אפס לידו. בכל זאת, אמא אמרה שאסור לי לרדת עליו או להחזיר לו, אז החלטתי לקנות לו את המנגה לפני שאתחרט ומקסימום אחרים לו אותה לצורך קריאה. 

אמא שלי מאוד לא פולנייה יחסית לאמא פולנייה. אני תמיד נוהגת לומר שאמא שלי "התקלקלה", בגלל שבניגוד לסטריאוטיפ אמא שלי לא דואגת לי כמעט בכלל. אולי זה נובע מהעובדה שהיא למדה להכיר אותי ולסמוך עליי, דבר שאצל אחרים אאולי אין כל כך, אבל בכל זאת לפעמים אני מקנאה באלו שכן דואגים להם. אבל כנראה זו הדרך להראות לי שאני בוגרת מספיק על מנת לקחת אחריות על עצמי, ואני מוכרחה לקבל זאת אף על פי שבמקום כלשהו בתוכי אני רוצה להמשיך להיות הילדה הקטנה של אמא.

בכל מקרה, אני צריכה לומר תודה על החופש שניתן לי ולא להתבכיין על כל שטות.