זיכרון מעורפל חציו מסיפורים וחציו מזכרון שקית ההפתעות מלאה בנחשי גומי וסוכריות טופי שבחורה נחמדה נתנה לי
עם הנחיתה אי שם באמצע שנת 1990 ..
אחרי התאקלמות קלה חווינו את קבלת הפנים האותנטית יותר של מלחמת המפרץ שבתור ילדה אני זוכרת בעיקר את הקופסא שנגררה איתנו לכל מקום, יריעות הניילון של השיפוצים על החלונות ומלא מלא סלוטייפ מדי לילה, לא פחד לא חשש בעיקר לימודים שהפסדנו וזמן הורים נוסף שהרווחנו
2006 מלחמת לבנון השניה כבר לא נערה אבל ממש לא לחוצה, בגישה וברוח התקופה של ,לי זה לא יקרה" מלווה במחשבות ורודות מדי מעתיקה את עצמי מלאה בקיטורים לכיוון המקלט ובעיקר חולמת על החו"ל המתקרב
אבל בלי משים ולמרות הנאיביות הילדותית, חודש אחרי סיום האירועים אופנוע שהתניע ליד אוטובוס שעצר באור אדום ואני בתוכו הוציא ממני את כל מה שנאגר, ומצאתי את עצמי מכופפת מתחת לספסל ומחכה לבום, שלא הגיע.
2014 אמצע הלילה הילדים נלקחים מהמיטות ומחשבה רצה לה בראש..
לא עלי, לא עלינו גם לא על האחרים
עליהם
עליהם שבתמימותם הגיעו לעולם הזה ללא כל כוונה רעה, ללא כל רצון למלחמה וללא כל עמדה
"גרגמל מחפש את הדרדסים, הוא מפעיל את האזעקה ואנחנו רצים למקלט
הוא לפעמים יהרוס להם את הפטריות, לפעמים יצליח לחטוף דרדס
אבל הדרדסים דואגים אחד לשני, ביחד, הם תמיד מנצחים".