ראשו של ריצ'רד היה מונח על מסעד המושב בכרכרה, עיניו עצומות, שלוות. אחרי שעות שלא נתן למוחו מנוחה, הוא הצליח להירדם.
השעה הייתה מאוחרת, כמעט שעתיים אחרי חצות. הדרך הייתה שקטה, רק רשרוש העלים והרוח נשמעו, דהירת הסוסים הייתה איטית ורגועה. נהג הכרכרה היה עייף לאחר שנהג יום שלם ללא עצירות. הוא היה עייף, הוא היה חייב מנוחה, אך למרות זאת הוא דחה את הצעתו של ריצ'רד לעצור בפונדק על מנת שיוכל לנוח למספר שעות.
כמעט הגיעה השעה שבה קבע עם האיש, הנהג ידע שהוא חייבת להגיע בזמן, הוא לא רצה למות. הדבר היחיד שהנהג רצה זה את הכסף, ולברוח מהר ללא ייסורי מצפון, הוא ידע שהמעשה שהוא עשה רע, הוא ידע שגורלו בשמיים יהיה אכזרי, אך לא הייתה לו ברירה, הוא היה חייב את הכסף והוא העדיף לסבול כבר בעולם הבא וליהנות בעולם הזה, הרי לא הוא זה שרוצח.
בעוד שהנהג מנה את כל הסיבות לכך שהוא לא אשם במוות הקרב של הצעיר שהוא מסיע, הוא עצר את הכרכרה במקום שבו קבע עם האיש, ליד היער שם היה אמור ריצ'רד להירצח. הנהג לא ידע מה שמו של האדם איתו קבע, הוא העדיף גם לא לדעת. הדבר היחיד שהוא היה צריך לעשות זה להביא את האדם הצעיר שישן בכרכרה שלו, את ריצ'רד, למקום הזה ולמסור אותו לידי האיש, לידי הרוצח. אני לא אשם במה שיקרה לו, חשב הנהג, אני בסך הכל הבאתי את הבחור הצעיר למקום הזה, ומכאן אני אמסור אותו ואקבל את הכסף שמגיע לי, זה היה ההסכם, אני לא עושה שום דבר רע, שכנע את עצמו.
הנהג הרים את ראשו מעלה, הביט בכוכבים. ליבו פעם בחוזקה, למרות כל הניסיונות שלו לשכנע את עצמו שהוא לא  עושה דבר רע, שהוא לא רוצח, הוא הרגיש כיצד ליבו מתכווץ, הוא הבין שהוא חרץ את גורלו של הצעיר התמים שיושב בתוך כרכרתו, צעיר שרק מחכה להגיע לקרוב משפחה שאותו לא ראה שנים. הנהג לא ידע מה ריצ'רד הצעיר עשה שיגרום למישהו לרצות להרוג אותו, מההיכרות הקצרה של הנהג איתו הוא גילה שריצ'רד בן אדם אדיב ומתחשב.
בליבו של הנהג התחוללה סערה, סערת רגשות. הוא לא ידע מה לעשות, להישאר ולהיות שותף לרצח של הבחור הצעיר, או להימלט עימו בתקווה ששניהם ישרדו. הוא קיבל החלטה.
הנהג, שהיה בשנות השלושים המאוחרת לחיו, ירד במהירות ממושב הנהג ורץ לעבר דלת הכרכרה, הוא ידע שאין להם הרבה זמן, מספר דקות לכל היותר. הוא פתח את דלת הכרכרה בחיפזון וראה את ריצ'רד שרוע על המושב בעייפות. הוא ידע שריצ'רד לא ישן הרבה בימים האחרונים, לעיתים אפילו היה מעביר את הלילות בדיבורים איתו. לא נותרה לו ברירה אלא להעיר אותו משנתו.
"אדוני, ריצ'רד" צעק הנהג, תוך כדי שהזיז את כתפו, "התעורר, אנחנו חייבים להימלט מפה" אמר, כל גופו רעד מפחד. הוא ידע שאם ייתפסו ימות גם הוא.
ריצ'רד פקח את עיניו, העייפות עדיין שכנה בו, הוא ראה את הנהג מולו רועד קלות ומזיע, "מה קרה?" שאל ריצ'רד בקול צרוד מעייפות.
"הוא מחפש אותך" אמר הנהג כשהפחד המציף אותו נשמע בקולו, "הוא מחפש אותך, הוא רוצה להרוג אותך, חייבים לברוח מפה מהר!" קולו של הנהג רעד, טיפות זיעה ניגרו על רקותיו "קום ריצ'רד אין לנו זמן"
מיד ריצ'רד התעשת והזדקף, "על מה אתה מדבר? " שאל כלא מבין, "על מי אתה מדבר?"
"אין לנו זמן, בבקשה, אני לא רוצה למות" דמעות החלו לזלוג מעיניו של הנהג, "אני אסביר לך הכל, נשבע, רק בוא נברח מכאן מהר לפני שהוא יבוא"
ריצ'רד קם ממושבו במהירות רבה כל כך עד שנתקף סחרחורת מהעייפות, הוא שפשף את עיניו, ולאחר מספר שניות שההרגשה עברה הוא שלף אקדח מחגורתו. "בוא" אמר ריצ'רד.
שניהם יצאו במהירות מהכרכרה, "לאן נלך?" הנהג נתקף חרדה, "אלוהים, לאן נלך? אנחנו אבודים" נהג החל לבכות ולהתייפח, כבר ראה את סופו מתקרב.
"היי, הרגע מיד" צעק ריצ'רד, "תשתלט על עצמך, אנחנו עוד לא מתים. אנחנו נמלט מפה ואז אתה תסביר לי בדיוק מה קרה", הנהג נשם עמוק והניד את ראשו לחיוב, "קדימה" קרא ריצ'רד, "בוא ניכנס אל תוך היער, נחפש מקום מחבוא, ובבוקר נמשיך לעבר העיירה הקרובה".
לפתע נשמע קול עבה ומחוספס "לא ניראה לי". הנהג זיהה מיד את הקול, הוא הבין שמיד הרע מכל יגיע.
"מצטער" אמר הנהג לריצ'רד, "ניסיתי" לחש.
ריצ'רד חש את כל גופו רועד מבפנים, הוא חש את הפחד משתלט עליו, הוא לא הבין למה הוא, או מה הוא עשה שיגרום לאדם בעל קול הזה לרצות להרוג אותו. ריצ'רד חיפש את מקום הקול, הוא הגיע מכיוון היער שהיה חשוך. "הראה את עצמך" צעק ריצ'רד, "הראה מי אתה פחדן שכמוך".
גיחוך חסר רחמים נשמע מתוך היער, נשמע קול פסיעות, הוא מתקרב הבין ריצ'רד, ואז, מתוך הצללים של היער האפל הוא יצא. גופו גדול ומגושם, פניו שטניות, עיניו שחורות ומבטו אכזרי, צלקת התנוססה מרקתו הימנית עד ללסתו המרובעת. ריצ'רד הבחין שידו של האדם אוחזת באקדח.
"מה אתה רוצה?" שאל ריצ'רד, רעד קל היה בקולו. הוא לא היה מוכן למות, הוא לא רצה למות, לא לפני שיענה על כל שאלותיו, לא לפני שיפתור את כל בעיותיו. ריצ'רד חיזק את אחיזתו באקדח וטען אותו. הוא היה יכול לשמוע את ייפחות הנהג. הוא הרגיש את המוות קרב אליו, אך לא היה מוכן למות.
"כסף" ענה האדם המסתורי, "אני רוצה כסף, ואני הולך לקבל עליך הרבה" אמר, בקולו נשמע האיום המבעית. במהירות הוא כיוון את אקדחו לעבר הנהג וירה בדיוק בליבו, הנהג התמוטט, תוך מספר שניות כיסה את כל גופתו דם, שלולית דם ניגרה תחתיו, הוא מת. "ברוך שפטרנו, הייללות שלו היו בלתי נסבלות" אמר האדם בקול מצמית, "ועכשיו הגיע תורך" הוא כיוון את הקדח אל עבר ריצ'רד ותוך שביר שנייה ירה את הכדור אל תוך חזהו את הירייה השניה.
גופו של ריצ'רד נפל על רצפה, דם רב יצא דרך החור שהשאיר הכדור, המקום שרף, ריצ'רד הרגיש כאילו כל גופו עולה בלהבות, ראייתו התערפלה, עיניו התגלגלו. לפני שהוא איבד את הכרתו, הוא הספיק לשמוע את צחוקו של האיש שצרב באוזנו.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אליסיה שמעה את צעקתה של עוזרת הבית אשר מצאה את ג'ורג מונח ליד גרם המדרגות בבוקר יום המחרת, ויצאה מהחדרה לאחר שהתעטפה בחלוק הפיגמה שלה. היא הביטה במתרחש מהקומה השניה של הבית, היא ראתה את אלברט יוצא מחדרו בריצה, היא ראתה את המבט הנבזי והמאשים ששלח לעוזרת הבית, "הזדרזי!" צעק עליה, "קראי לרופא מיד", הוא התכופף מטה לגופו של ג'ורג, הניח אצבע על העוקר הראשי בצווארו של בנו, "הוא נושם, מהר קראי לרופא" צעק עליה.
הוא קיבל את המגיע לו חשבה אליסיה, הוא קיבל את עונשו.
עוזרת הביתה מיהרה לכיוון הדלת, "אקרא לרופא במהירות האפשרית" אמרה, פתחה את הדלת ויצאה בריצה.
בזמן שאליסיה צפתה במחזה, יצאה ג'סיקה מחדרה, "מה קרה?" שאלה כשחשש קל נשמע בקולה.
אליסיה הסתובבה אליה, "הכל בסדר, הם קראו לרופא שיטפל בו"

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

כעבור שלוש שבועות