אקורד אחד נקי

דברים שחשבתי אצל הפסיכולוגית:

#1 פרדוקס:

איך המונח "עצבים חשופים" ככ רווח בשפה שלנו ובכל זאת כל כך שגוי. הרי את העצבים החשופים באמת אנחנו מכסים ודוחפים עמוק מתחת לריאות שם הם מוגנים ושמורים ובהחלט לא חשופים.

#2 פחד:

אני לא רוצה להיות בינונית. אני רוצה להיות נהדרת ומוצלחת ומהממת או גרועה ונוראית ומאכזבת. דרך האמצע מפחידה אותי כמו יום חם ודביק עם שמיים בהירים שלא קורה בו כלום. אני רוצה להיות שמחה ממש או עצובה נורא כי כל דבר אחר באמצע מרגיש כמו בועה ענקית של כלום ולכל האוכל יש טעם של טופו.

#3 אלטרואיזם:

אני יוצאת עם אלטרואיסטים שחושבים שבשני דייטים הם יכולים לתקן מה שבארבע שנים של טיפול לא הצליחו גם המומחים ועם כל דייט כזה המרחק מההצלחה גדל ומתארך כמו מסטיק