חברים, זו דקת קריאה!

אסור לנו לתת למקום הזה להסגר, להמחק מעל פני הרשת האינטרנטית.

המקום הזה יקר מידי לי, לכולנו, אחרת לא היינו כאן.

אני לא מוכרת בקהילה הזו שנקראת ישרא-בלוג, למרות שאני במקום הזה כבר לא פחות מתשע שנים.
עם שנתיים שמחקתי (כמו מטומטמת).

מאז כיתה ז'.

מאז כיתה ז' הדף הזה במערכת (שמספרו הקודם היה 258012) ראה הכל.

את הכאב שלי, את הדמעות שלי, את ההצלחות שלי, את המעלות שלי, את הלבטים שלי, את הגאווה שלי, את חטיבת הביניים, את התיכון, את שנת-השירות שלי, את הצבא שלע.

על פני העמודים האלו זו ההסטוריה הפרטית שלי.

זה ההתבגרות שלי, השינוי שאני עברתי במהלך הזמן.

ואין כאן שום דבר שהוא נכון - לא נכון. כי כל המקום הזה זה הרגש הפרטי שלי.

ועדיין, למרות 9 השנים שאני כאן, הבלוג הזה בוקר רק 16,000 פעם.

ות'אמת - זה ממש לא מה שמעניין.

נכון, אני לא מוכרת בקהילה הזו, ולפעמים גם טוב שכך.

כי ככה - אפשר באמת להרגיש הכי פתוח בעולם.

אני לא כותבת כאן בשביל אף אחד - אני כותבת כאן בשביל עצמי.

(טוב נו, אולי חוץ מפעם אחת שהיה לי את בלוג הסימס שלי, שדווקא היה ממש ממש מוצלח.)

כולנו ככה. כולנו כותבים כאן כדי לשחרר ולהרפות.

למצוא את האי השקט שלנו בתוך כל הבלגאן שנקרא "עולם".

אסור לנו לוותר על זה.

אסור לנו לוותר על הבית הזה.

עכשיו... ג'ני.

נכון, את לא ילדת מחשבות מקוריות.

אבל זה הזמן המושלם לאיזה כמה הברקות.

Think Jenny, think!