Blind DatesBlind Dates. פשוט מאד. מאת מישהי מאד לא פשוטה. |
| 11/2005
ג- חלק ג'
כמה ימים לאחר מכן היא באה לעבודה. בשלב כלשהו היא הייתה רעבה, ובגלל שכבר הכל היה סגור בבניין, הלכנו לאכול באיזה מסעדה קרובה. אחרי שהשטח התפנה מזוטות כגון עבודה, ואחרי שהתמקמנו ואחרי שהזמנו (את אותו הדבר), שאלתי אותה אם היא מוכנה נפשית לתחקיר מקיף. היא ענתה "כן" קצת מצפה וקצת נרגש, אבל בעיקר טבעי מאד. כאילו כל יום אני שואלת אותה את השאלה הזאת.
חזרנו מהמסעדה למשרד אחרי כשעתיים, והמשכנו לדבר עוד 4 שעות. על הכל מכל וכל. סוף סוף. סוף סוף. על מה לא דיברנו: על החיים שלה (איזה חיים!), על החיים שלי (נו שויין), ריכלנו על מעט האנשים המשותפים שאנחנו מכירות, חקרנו נושאים שמעניינים את שתינו, והיא אמרה לי שיש לי שיער מקסים. ולא הספקנו כלום. והכל היה חדש ועדין וחזק ומהוסס גם יחד. כשנפרדנו היא אמרה "היה כיף" (יש!).
אכן היה כיף. מאד. כמה ימים אחר-כך דיברנו בטלפון מאוחר בערב (למטרות עבודה, אלא מה). אמרנו שהיה כיף ביום ראשון והיא הוסיפה "מרגש", ואז, כביכול כדרך אגב, היא אמרה שהיא סיפרה עלי לאיזה חבר טוב שלה. כמובן ששאלתי אותה מה היא אמרה לו. אבל בדיוק. היא אמרה לו שפעם ראשונה שהיא מרגישה מעין infatuation לאישה. אמרתי לה שגם אני, וסיפרתי לה על החלום דאז. שתינו הסכמנו שיש שם מתח כלשהו שהוא לא רגיל, אם כי לא ניתן להגדיר אותו מיני. כשאמרתי לה שכבר הרבה זמן אני רוצה ללטף לה את השיער, היא אמרה "אני לא מאמינה. גם אני רוצה ללטף לך את השיער כבר המון זמן." והוסיפה: "אני לפחות אמרתי לך שאני מתה על השיער שלך!".
התקשיתי להרדם אחרי השיחה הזאת. היה בזה משהו כל-כך אחר וכל-כך חדש וכל-כך מרגש. דמיינתי אותה איתי במיטה, כשאני מלטפת לה את השיער, ואנחנו מתחבקות. וזהו. אבל ה"זהו" הזה היה כל-כך הרבה. וכל-כך כל-כך חי.
למחרת הייתה אמורה להיות לנו פעילות משותפת, לא קשורה לעבודה (ולא של שתינו לבד). עד הרגע האחרון לא היה ברור אם הפעילות תתקיים, ולה לא היה איך לחזור הבייתה אחר-כך. זה היה אך מתבקש כשהצעתי לקחת אותה אלי. היא מייד אמרה "באמת? יופי!" ועוד אמרה בקריצה "גם אם אין x אני יכולה לבוא?".
והיא באה. לרגע קט זה היה awkward כמעט כמו באיזה דייט, כשאחרי שהנחנו את התיקים, עשינו פיפי ושאר דברים שעושים כשבאים הבייתה, עמדנו שתינו קצת נבוכות אחת מול השניה ליד הסלון שלי. ניגשתי אליה, חיבקתי אותה, ואמרתי לה "עכשיו את באה איתי למיטה".
ליטפתי לה את השיער. הרבה. והיא ליטפה את שלי. והתחבקנו. ונגענו אחת בשניה כל הזמן. נגענו במין ספק קרבה רגשית גדולה והמון חיבה ספק אירוטיות כלשהי. ונשארנו כל הלילה עם בגדים, כי זה לא היה העניין. ונגענו אחת לשניה בחזה לרגעים, מתוך סקרנות, לא מתוך משיכה. ודיברנו המון המון על המון דברים. וזה היה מרגש נורא. ומוזר מאד מאד. היו רגעים שזה נטה לכיוון יותר מיני, אבל רק טיפה. וצחקנו שאנחנו רגילות להרגיש משהו כשתוך חיבוק הוריזונטלי אנחנו שמות רגל אחת בין רגליים של מישהו. ושקצת מתסכל להיות בתנוחות מסוימות בלי שיכול באמת לקרות משהו הלאה. וצחקנו נורא כשנזכרנו במנהלת של שתינו; שהיא הפולניה הכי יאכנע שיש, ושכדי לתאם ענייני עבודה, ג' צריכה לבקש ממנה לתאם איתי. דיברנו כל הזמן על מה שקורה בכל רגע נתון, והשווינו את זה לגברים ומה פתאום זה קורה בינינו. ולא ממש הצלחנו להבין.
הלכנו לישון ב-6 בבוקר. אמרתי לה שאני אוהבת אותה, ושלא אכפת לי מה זה אומר.
ואני באמת אוהבת אותה. ובאמת לא אכפת לי מה זה אומר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
