לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Blind Dates

Blind Dates. פשוט מאד. מאת מישהי מאד לא פשוטה.

כינוי: 

מין: נקבה

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2006

לקול דפיקה בדלת


 

 

במשך איזה חודש ניסינו ניסיונות קלושים להיפגש. פסאודו-ניסיונות שכאלה. ניסיונות של קהי דייטים אינרטנטיים וקהי- בכלל. כשהוא שלח SMS ב-18:30 ביום שישי, הייתי באמצע בליסה הגונה באיזו מסעדה (חומוס, צ'יפס - מה כבר יכול להיות אצלי) עם ידיד. הייתי אחרי יום ארוך עם לילה כמעט לבן לפניו, הרוסה מעייפות, נראית זוועה, וממש לא התאים לי. אבל החלטתי שאין לי כח למשוך את זה יותר. החזרתי צלצול (ל-SMS אין לי סבלנות אם זה דורש ממני יותר ממילה אחת) ואמרתי לו "טוב, אצלי ב-21:00".

 

הגענו חזרה אלי בסביבות 19:00, הידיד הלך בסביבות 19:45, ונותרה לי שעה וקצת לסדר את התוהו ובוהו ששרר בבית, להתרחץ וכאלה. הדלקתי בוילר, ואמרתי לעצמי שאנוח רבע שעה. שעה תספיק לי לכל היתר. כמו שאני, עם הבגדים והכל, הלכתי לנוח על הספה בסלון.

 

כנשוכת נחש ניעורתי לקול דפיקה בדלת. השעה הייתה 21:00 (מה זה הדייקנות הזאת, מה?). עם שיער סתור ובלתי חפוף בעליל, סוודר כעור והכי לא מחמיא שיש, ג'ינס קרוע בברכיים של אחיינית שלי בת ה-15, בלי נעליים, בית שלא סודר ולא נוקה עידן ועידנים, אקדח מים שאני לא יודעת היכן הוא, ובלי הקונצרט לכינור של בטהובן מוכן ברדיו דיסק (אין לי מערכת) פתחתי את הדלת.

 

בפתח עמד בחור תכול עיניים יפהפה - הכי בטעם שלי שיכול להיות. וגם חתיך אבסולוטית. כן, ראיתי תמונה קודם, אבל המציאות עלתה עליה עשרות מונים. אמא'לה! אמא'לה! אמא'לה! הייתי כל-כך נואשת מהמצב ומוותרת מראש, שאמרתי לעצמי "נו, לא משנה כבר", והתיישבתי אני על כורסת הראיונות. בטעות. אבל מסתבר שהמיקום לא בלבל אותי, ולמרות מיעוט הפגישות בתקופה הארוכה מאד האחרונה, אני עדיין זוכרת את המלאכה.

 

באופן מפתיע הוא נורא שיתף פעולה עם כל השאלות שלי, ובאופן עוד יותר מפתיע נראה מעוניין. באותו אופן מפתיע הוא לא ממש עניין אותי. הוא אינטליגנט ונראה מדהים, ואפילו די שנון ומצחיק, וגם נחמד, אבל התרגלתי לטיפוסים כל-כך מורכבים ומעניינים ומבריקים, שכל-כך כל-כך קשה לעניין אותי. ואני כל-כך סבלנית הרי. אם יש עניין - יופע מייד! אם יש ברק אמת - היה כבר מופיע.

 

אני לא זוכרת מה היה כל-כך לא מעניין אותי כשפתאום היה טוויסט קטן ואיכשהו לשיחת ההיי-טק ואיך-היה-לגדול-בקיבוץ המשמימה נכנס פתאום ניסים אמון, וסדנאות ומנזרים למיניהם, וספרדית, ונפש האדם וצחוקים, ובעיקר הוא עצמו. וזה שאיש ההיי-טק הזה למד מסאז' ועוד כל מיני דברים קשורים באופן מקצועי וגם טיפל במשך תקופה מסוימת פתאום שפך עליו אור אחר וגם נתן לו קרדיט. הזדקפתי בדריכות - ההופיע שם קצה-קצהו של עניין? כן, בהחלט. מספיק לפחות כדי שידגים לי טיפול מסאז' קטן.

 

הוא מייד ארגן אווירה מתאימה - הכריח אותי לכבות אורות, הדליק נרות (אני! נרות!). שאלתי מה עוד צריך ומה לעשות, והוא אמר לי להביא מזרן שאפשר לשים על הרצפה, מגבת, וש-שמן תינוקות will do. כשהכל היה מוכן הסביר לי מה הוא הולך לעשות, ואמר לי לשכב על הבטן ושכדאי שאוריד חולצה, כדי שלא תתלכלך מהשמן. כל-כך כיף שהיום אני יכולה לשים זין ולהוריד חולצה בלי בעיה לצרכים כאלה (ואחרים). לשים זין ולא להתפדח כי לא הורדתי שערות, והוא הרי יראה. לשים זין ולא להרגיש נורא לא נעים כי השטיח מלוכלך (מאד). לשים זין ולא להרגיש חייבת כי הוא כל-כך משקיע עכשיו. לשים זין ופשוט ליהנות. ושהוא יגיד מתי נמאס לו ומה מפריע לו, אם.

 

קיבלתי את מסאז' חיי. היה שווה.

 

 

 

נכתב על ידי , 9/4/2006 00:01  
1967 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



58,777
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 30 פלוס , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לארטמיס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ארטמיס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)