מה אם היינו נשארות חברות?
מה אם לא היית נוטשת אותי משום מקום?
מה אם באמת היית מתייחסת אליי כמו שהתייחסתי אלייך?
מה אם לא היית לוקחת אותי כמובן מאליו?
מה אם היית רוצה את הקשר הזה בדיוק כמוני?
היינו באותה הכיתה?
היינו עד היום חברות הכי טובות?
אז באמצע כיתה ח היא נטשה אותי, החברה הכי טובה שלי במשך 4 וחצי שנים.
משום מקום, בלי סיבה - פשוט התרחקה והשאירה אותי לבד.
זאת התנהגות של חברה? ככה מתייחסים לבן אדם?
אני נתתי יותר, היא יזמה יותר. ככה זה תמיד היה.
עד שפתאום נמאס לה והיא קמה והלכה.
בלי הסברים בלי כלום, רק כששאלתי אמרה 'לא היה לי זמן השבוע'
ומה לגביי החודשים שאחרי? גם אז לא?
להיפגש עם כולן היה זמן ואיתי לא?
אני זו שהייתה איתה כשאמא שלה הבחינה שמתחיל לגדול לה החזה
אני זו שגרמה לאחותה התינוקת לעשות צעד ראשון
אני זו שעזרה לה כשההורים רבו איתה
אני זו שהייתה באה אליה לפעמים בבקרים לעזור לה להתארגן
אני זו ששיחקה עם אח שלה כשהיא הייתה צריכה ללמוד למבחן והוא הציק לה
אני זו שהתקלחה איתה כשהיינו קטנות
אני זו שהייתה נפגשת איתה כל יום
אני זו שחגגה איתה את הבת מצווה שלנו ביחד
אני זו שהמשפחה שלה כיבדה אותה כמו בת בית ויותר
אני זו שברגע אחד היא שכחה את כל מה שעשיתי בשבילה
אולי זה באמת טוב שאנחנו כבר לא חברות.
עכשיו אני יודעת מי את. את בן אדם שפועל לפי אינטרסים.
רצית להיות מקובלת אז נדבקת אליהן,
רצית להכיר אנשים אז ברחת מהחברים.
ונכון, אני הרבה חושבת איך החיים שלי היו נראים אם היית עדיין חלק מהם,
אם היו לי יותר חברים,
אם היה לי יותר ביטחון עצמי ועוד הרבה דברים.
אני אשקר אם אני אגיד שאת לא חסרה לי,
אבל את לא הילדה שהייתה חברה שלי.
את גרועה ממנה ואני לא מתגעגעת אלייך בכלל.
אני מתגעגעת אליה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
