כמו שכתבתי כבר מזמן אני אנורקסית לשעבר.
בעצם אני לא שמתי לב שניהייתי כזאת בכלל, לא ידעתי על המחלה הזאת עד שהייתי בחצי הדרך לצאת ממנה
הייתי חוזרת הביתה ובוכה כל יום ולא מסכימה לאכול
הכריחו אותי לאכול ולשתות והרגשתי שאני הולכת להקיא הכל
כשכבר יצאתי מזה, אחרי כמה חודשים,
רציתי לחזור
גם כדי להרזות, אבל בעיקר בשביל הסיפור
הסיפור שבו הייתה חוויה קשה ויצאתי ממנה
עכשיו, אני נתקלת פה בהרבה בלוגים של אנורקסיות
תמונות קשות מאוד
מילים כואבות
ואני חושבת לעצמי
'איך יכולת להיות כל כך טיפשה?'
יצאתי מזה לגמרי,
לא רוצה סיפור
לא רוצה כלום
רק להיות שלמה עם עצמי.
נמאס לי כל בוקר ללכת להישקל
ואם אני שוכחת להרגיש נורא
אני רוצה להיות מסוגלת להסתכל עליי במראה
גם כשאני לפני המקלחת
ולהיות שלמה עם זה
זאת בקשה מוגזמת מדי?
ממחר אני נכנסת לכושר. אני רוצה להיות חטובה. אני רוצה להיות שרירית יותר.
אני רוצה להיות מסוגלת לעשות שכיבת סמיכה אחת (!), להצליח ללכת שבוע שלם בלי לצלוע
אני רוצה ללכת בלי לראות את הרגליים שלי זזות מצד אחד
לשבת בלי שהבטן שלי תתקפל ל3 צמיגונים
אני רוצה להחשיב את עצמי יפה ולהיות חלק מהנשים האלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
