עולם חדש

זוכר במחנה שדיברנו קצת ואמרתי לך שאנחנו שכנים כבר יותר מ10 שנים וזאת פעם ראשונה שדיברנו?

זוכר שלא האמנת לי ואמרת שזה לא הגיוני?

זוכר שהייתי במקלחות בצהריים וכמעט וראית אותי בחזייה?

זוכר שדיברנו קצת אחרי הפעולה הראשונה שלי?

זוכר איך שהלכת מאחוריי וכשעברת לידי אפילו שלום לא אמרת?

זוכר? 

איך תשכח? 

זה היה היום.

אני רואה אותך מאחוריי, ממשיכה מהר כדי שלא ייצא לנו להיפגש

אני מחכה לחברה ונעצרת

אתה עובר לידי, משחק אותה בפלאפון

ושנייה אחרי שאתה רואה שאני לא מסתכלת, איך לא, מוריד את הפלאפון שבכלל היה הסחה.

חשבתי שאתה שונה, את מכיר אותי משאני קטנה,

אתה לומד שנה מעליי,

אנחנו ביחד באותו בצפר אז והיום,

אנחנו מדריכים של אותו הבצפר,

דיברת איתי כמה פעמים,

אתה רואה אותי ברחוב המון פעמים,

אבל שלום קטן, שלום קטן ומסכן, קשה להגיד?

ואתה, אתה שכל המחנה היית רק סביבי, 

שכל הזמן קראת לי,

שהיית ממש איתי,

מתעלם פתאום לגמרי.

אז נכון שלא ראיתי אותך בבצפר המון זמן, 

אבל אתה הולך מאחוריי דרך שלמה כשאני לבד,

כמעט שמחשיך,

וקשה לך לקרוא לי, לדבר?

אז גיליתי השבוע באיזה כיתות אתם לומדים,

ואני לא ילדה קטנה כבר,

אז אני כבר לא אעבור ליד הכיתות בתקווה שתצאו,

אני לא אבדוק אם אנחנו מסיימים באותן שעות,

אני לא אבדוק אם יש לכם ביטולים כמו שלי,

פשוט לא.

התבגרתי.

ואתם? נשארתם ילדים קטנים.