יש דבר שחוזר על עצמו בסרטים המסופרים על העבר.

היה כבוד מסויים בין אנשים,

כזה, שלהפר אותו הפך לפשע.

העבר אומנם שייך לעבר,

וההווה מיד מתגלה בפניי.

אך אני עדיין מאמין גדול בכבוד.

לרוב אני נתקל באנשים שמאמינים בדברים אחרים.

בין אם זה לרצות את היצרים ההדוניסטיים שלהם,

או יישות כל יכולה בשמיים המקנה להם סליחה על מעשים נבזים.

אך מעט מאוד אני נתקל ברגעים בהם האדם משמר את כבודו כיום.

כשהם מוכנים להתרפס על המדרכה בשביל כמה שקלים,

להתהלך בין רכבים עם יד מושטת לעזרה.

בחורים שצועקים ושורקים לבחורות העוברות ושבות,

נהגים שנוסעים מעט פזיז יותר על יד עיניה שלה.

כשהוא דוחף אישה זקנה כדי לעלות ראשון לאוטובוס.

המעשים האלו, משאירים רגע של כעס קליל ומהיר.

אחד שנשכח. שייעלם בשבילנו הסובבים להם.

אך הפגיעה לכבוד שלהם תתסוס בתוכם.

לאט לאט, האדם שהם חשבו שהם - ייעלם.

אני יודע ומכיר. כי דחפתי אישה זקנה,

נסעתי פזיז יותר והייתי לתוצאה של מעשים אחרים.

כעת לאחר ששפטתי את עצמי,

בחרתי להאמין בכבוד. כבוד עצמי.

אומנם איבדתי את עצמי,

אך אני אוהב לחשוב

שבניתי אחד חדש שראוי לקרוא לו "עצמי".

בזמן שצפיתי בפרק מסדרת המרגלים האהובה עליי -

הרגשתי את המחשבות שלי מתפרשות כמו ביצת עין מנוקבת,

מצהיבות את החלבונים המלוחים.

חשבתי על אנשים והקשרים שלהם לאנשים אחרים.

איך שרשרת של היכרות יכולה להימשך עד לתחושת ביטחון,

לפעמים מוטעה.

בו-זמנית חשבתי על מה יקרה במצב בו שרשראות יתאחדו,

לבנות כדור היכרות של קבוצת אנשים.

לכאורה המצב הוא ברור,

מדובר בביטחון הנזרק גבוה יותר.

אך יש בי התהייה שאולי היציבות הזאת היא לא יותר מאשלייה.

כבן אדם איני מסוגל להתעלם מחוסר הביטחון שלי ביחידים,

אם כך איך אוכל לסמוך על קבוצת אנשים?

כמובן יש לי את טעות ההכללה -

הרי יש האנשים סביבי שסומכים יותר,

(ייתכן באופן חד צדדי?

אם כך איך קשר כזה ייראה כשרשרת?)

ולכן צריך להסתכל על איכות הממוצע.

אפילו אז, השרשרת אומנם מקווצת לכדור,

אך אם נפרום אותה

ונמתח אותה

הרי שהיא תהייה רופפת עד לקריעה.

לכל אחד מאיתנו יש את יצריו שלו,

חטאים, ואיכויות.

ובזמן שהאיכויות יעזרו לנו לאיחוד הקבוצה למטרתינו,

איפה נופלים החטאים?

האם אוכל לבטוח ברמזורים של חבריי למטרה?

אם כך קונספירציות גדולות ודרמטיות כסרטים לא קיימות לדעתי,

שהריי ככל שהן גדולות יותר כך יש יותר שטח לניקוב -

על מנת שהחלמון ייתפשט וידביק את החלבון בבשורות האמת.

והמליחות הזאת שנרגיש,

תהייה התוצאה של לשחק במשחקיי שרשראות וכדורים

והניסיון לשמור אותם מאחוריי הקלעים.

מדי יום אנחנו נתקלים ברמזורים, נעזרים בהם ולפעמים תלויים בהם.

הם מרעידים את האדמה בצורה כל כך פשוטה,

על ידיי תאורה המסמלת לרכבים לעבור.

הם מגנים עלינו ומפנים את דרכינו.

ההערכה הזאת לפעמים יורדת כשאנחנו מאחרים לאוטובוס,

או מתוך חוסר סבלנות.

אך אני לא יכול שלא להסתכל עליהם בקסם מסויים של סקרנות.

הרמזורים לא תמיד תופסים שטח פיזי,

לפעמים האורות האדומים מאירים לעצור ולעבור מעבר לכביש בגלל פחדים,

לא לזרוק את האגרוף הראשון מתוך סכנה.

בפעמים אחרות זהו הירוק שנותן לנו את הנשיקה הראשונה,

ומאפשר לפתח מערכות יחסים.

כשהייתי מודע לרשת הרמזורים שנתונים לי אישית, התעוורתי מעט.

כמו האדם בכל דור במהלך האבולוצייה שלנו, ניסיתי לשלוט בו.

אך עם הזמן, בין אם היו הצלחות או כשלונות - הם תמיד היו שם בשבילי.

וכשתהייה הפסקת חשמל, או סופה?

עמודיי החשמל ייפלו, ואהייה לבד.

מי יוכל להבטיח שאמשיך להתנהג לפי חוקי הכביש?