בדרך כלל אני לא רואה את הפנים של אנשים. את הרגליים, הנעליים, המכנסיים והחצאיות. לעיתים רחוקות גם חולצה אחת או שתיים. פנים יכולות לשקר. אפשר לעטות עליהן מסכה, או חיוך מלאכותי די בקלות. את הגוף - לעומת זאת - קשה יותר לרמות. להסתכל על פניו של בנאדם לא יעזור לך דבר בלהבין אותו. אבל אם תסתכל על ההליכה שלו, או על הקלות שבה דורך על אנשים או אפילו על ההתנועעות הקצבית של ידיו בעת הצעידה, תוכל ללמוד עליו הרבה.

אני קוראת את "יש אלוהים?" של ריצ'רד דוקינס. במקום חמש מאות ומשהו העמודים של הספר הוא היה פשוט יכול לכתוב מילה אחת: לא.