השבוע נכנסתי לקבוצה תמימה לחלוטין בפייסבוק
עוד אחת מקבוצות הוידויים הרבות שיש ברשת החברתית
ונתקלתי שם בוידוי שנראה כאילו הפוגע שלי כתב אותו - מתאר סגנון פעולה של אחד בפה אחד בלב, חשיבה של אם אמרתי לך משהו אחד זה ממש לא משנה איך אני מתנהג אחר כך - ובין השורות גם רטינה על כך שהוא פגע במספר נשים. אני מקווה שבהן לפחות הוא פגע רק רגשית
במשך מספר ימים קראתי את הפוסט האנונימי הזה שוב ושוב, כל כך רציתי להגיב וכל פעם שחשבתי להגיב התחממתי, חשבתי שאם יש סיכוי שזה הוא או שיש מישהי שנפגעה כמוני על ידו, אני רוצה לפגוע באדם הזה דרך המקלדת - לפחות כמו שהוא פגע בי (שזה כמובן בלתי אפשרי)
אכלתי סרטים במשך ימים, האשמתי את עצמי בכל מערכת היחסים, בפגיעה המינית שחוויתי - הרי הוא אמר לי מלכתחילה שהוא הולך להשתמש בי ואני התבלבלתי ובחרתי לראות בהתנהגותו כלפי כאינדיקטור למשהו. אני מבינה רציונלית שהיה סירוב מצדי, ואפילו סירוב ברור לקיום יחסי המין בפעם ההיא, וגם בפעם בה הוא תקף אותי - אך עדיין מרגישה אשמה.
אני חושבת לעצמי, אם הוא גר לי בראש, גם אני גרה לו בראש? עם כל הבלאגן שהיה אז עם האונס באילת - מעניין אם קפצתי לו לראש, אם הוא מצטער ולו קצת על כך שהוא חרב לי את הנשמה בלי לחשוב פעמיים.
הוא מבין שמה שהוא עשה לא בסדר? הרי טרחתי עוד לומר לו שמה שהוא עשה לי היה לא בסדר גם יום למחרת המקרה האחרון, זה חלחל?
כמה עוד נפגעות היו אחרי? אני יודעת שיש לפני, אני יודעת שהוא פוגע רגשית בעיקר בנשים, שהוא אלים רגשית - מסוג הגברים שיודעים ללחוץ איפה שכואב, סוג הגברים שהחוק לא יגן עלייך מפניהם.
בי הוא גם פגע מינית
הפנטזיה היא שהוא מתייסר מהפגיעה הזו כמוני, מהפגיעה בי ומהפגיעה באחרות
הפנטזיה הגדולה יותר היא שהוא יפתח מחלה נפשית קשה
לפני כשבועיים הייתי בסופר וראיתי מאבטח שהיה מאוד דומה לו
בד"כ שאני רואה אנשים שדומים לו פיזית אני נבהלת, המחשבות רצות, אני קופאת במקום, יש לי לחץ בחזה ובחילה איומה, אני מרגישה משב קר בכל הגוף, קושי בעורף ואני לא מסוגלת לדבר את מה שאני חושבת.
הפעם המאבטח היה נראה חולה - לא חולה פיזית - היה נראה מהורהר וטרוד מאוד, עיניו פעורות לרווחה ועייפות מאוד, ונראה בשוק - קצת כמו הפסיכוטים שטיפלתי בהם בעבר.
לשם שינוי לא פחדתי, הצלחתי להמשיך ללכת.
אולי אני אדם רע, אולי אני נקמנית ונוטרת טינה - ואולי לא, אולי אני פשוט אנושית, גם זה בסדר.