היד המבכה

היום בבוקר הייתי אצל רופאת שיניים. זאת אומרת, הייתי במרפאה - רוב הזמן, משום שאי אפשר באמת להגיע בזמן ופשוט להיכנס לתור שהזמנת לפני חודש. חיכיתי במשך 40 דקות, ובינתיים הבטתי במסך הטלוויזיה שהיה דולק. את הפלאפון השארתי כבוי בכיס. בבוקר הזה, אחרי שנתיים ללא טלוויזיה, התוודתי כמה זבל יש בערוץ קשת בבוקר. יושבים שני גברים ושתי נשים סביב שולחן, בלבוש מהודר, ופשוט דנים בסוגיות שלא באמת חשובות. ז"א, יכולתם לדון ברעב באפריקה, או בסכסוך הישראלי-ערבי, אבל לא, אין טעם באמת להקדיש זמן לנושאים רלוונטיים. במקום זה, הם דנו על סרטונים באינטרנט, על אופנה, ועל הרגלי העישון של אחד הגברים. 

אבל זה לא מסתכם בזה!

לאחר שהם ישבו כך סביב השולחן, הם עברו לפינה אחרת - שבה גבר נוסף מציג כיצד לצבוע קירות בשלל צבעים בקווים ישרים. "הנה, אדביק כאן את המסקינגטייפ. עכשיו קחי את הצבע," אמר, ונתן את הגלגלת שבעזרתה צובעים לאחת הנשים. "ותטבלי אותה בצבע. כן, תגלגלי, זה הכל. תצבעי את הקיר, ואל תעברי את הקו שסימנתי." ותאמינו או לא - למרות המסקינגטייפ העבה, היא הצליחה ללכלך את כל האולפן ועברה את הגבול שלו. וכל ארבעת האנשים האלה היו מה זה מופתעים מהפטנט החדש הזה, בעזרתו הם יכולים לעשות קווים ישרים. לאחר מכן, הם עברו החוצה, ואכלו משולחן גדוש באוכל מאכלים טעימים - ואנו הצופים, סבלנו וצפינו בהם נהנים. בסוף התוכנית סקרה המצלמה את חצר האולפן, שיש בה שמשיות, חול, ברכה וג'קוזי. 

כל הכבוד, ערוץ קשת. התדרדרת סופית. 

בכל מקרה, בזמן שחיכיתי לתור, נזכרתי לפתע שהרופאה ערבייה. זה לא כל כך עניין אותי, אבל משום מה, עלתה אל פני השטח סירה מזערית של גזענות, שמשום מה אותתה לי שעלול לקרות אסון. מהחדר שלה, יצאו אחת אחרי השנייה רק ערביות. (אלים אדירים ערבים יקרים, מתי תפסיקו להיות כל כך בררנים.) לאחר כמה דקות יצאה מחדר 4 הרופאה, לבושה בסקיני ג'ינס שחור, עם פרצוף בייבי ועקבים. "לזה, לא ציפיתי." אמרתי כמעט בקול עוצמתי מדי. כשנכנסתי לחדרה התוודתי שהיא מדברת כמעט ללא מבטא, בעלת הומור וחיוך שוחף. הרגשתי מיד אשמה שאיכשהו שכחתי שאני נאורה, או משהו כזה. היא גם הייתה עדינה, בחיי. 

אוי ואבוי לי!