מישהו לדבר איתו

כלכך משעמם לי שכל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה דרכים להפיג את השיעמום.  

וכל הדרכים מסוכנות לבריאות הנפשית שלי, או מבולגנות, או כלכך לא בריאות,בכל המובנים. 

בחיים לא התומודדתי עם כזו רמה של חוזר מעש בחיים 

והכל מרגיש נורא...מבלבל 

מצד אחד בא לי רק לישון כל היום,מצד שני בא לי רק לעשות בלאגן בכל מקום אפשרי. 

אבל בלאגן פסיכי כזה של לילות שמדברים עליהם אחר כך כחלק מהחוויות הכי טובות בחיים. 

אני לא מרגישה כלום,רק שבא לי לעשות כיף. 

כיף טהור ומרגש שגורם לרגליים שלי לרעוד. 

דאמט התקופה הזאת אוכלת אותי חיה 

איך אני אשרוד בלי המקום הזה יותר? 

למה הוא יוצא הביתה מחר בכלל,היה לי כלכך רגוע בלב לדעת שהוא לא יהיה כאן השבוע. הראש שלי הצליח לנוח קצת ממחשבות עליו,ועכשיו הכל צץ בחזרה. דאמט כמה אפשר? 

היום הייתי במוד הזה שלי של לעשות בלאגן, אבל בלאגן דבילי כזה שאתה כלכך נהנה ממנו תוך כדי,ובדיעבד אתה מבין כמה זה היה אידיוטי,

וגם אחרי ההבנה הזו, האידוטיות הזו עשתה לך כיף בלב. 

רק רציתי לעשות קצת בלאגן,וקצת כיף,עם כל בן אדם שראיתי היום 

ואף אחד לא זרם איתי,אף אחד לא ניצל את המומנטום הנדיר הזה של המצב רוח שלי,כי בדרך כלל אני סתם עם פרצוף תחת בלי יותר מדי דרך לגשת אלי

כל הפנטזיות האלה לא יוצאות לי מהראש ורק באלי שתבוא לישון איתי כי הלבד שלנו יותר טוב ביחד. ואתה בכלל לא היית אמור להיות פה הסופש. 

הלוואי שסוף השבוע הזה יהיה מוצלח.