היום היא אמרה לי-
״ואו החלום שלך מתגשם,כל פעם שאני רואה אותך את הולכת ונהיית יותר קטנה.״
וחיבקה אותי, פעמיים. פעמיים!
זה עשה לי פרפרים של התרגשות בלב
להיות חלק מהם זה כל מה שרציתי כל חיי,וגם כשהתחלתי להיות חלק עדיין הרגשתי קטנה וחסרת עמוד שדרה,מול האנשים שרק רציתי שיהיו חברים שלי מאז ומתמיד. אני יודעת שהיום זה לא ככה,אבל לפעמים להיות חלק מהם עדיין מרגיש לי הכי בחוץ בעולם.
וגם עם השמלה השחורה והאיפור והכל,עדיין הרגשתי לא מספיק טובה.
עדיין הרגשתי שאנשים מסתכלים עלי וכל מה שהם יכולים לחשוב עליו, זה שאני מכוערת,ושמנה,ושאני לא צריכה להסתובב במקומות כאלה,כי זה לאנשים יותר טובים ממני.
זו אותה תחושה שאני חייה איתה כבר שנים, האמתי שחשבתישאחרי שאני אאבד 10קג לפחות ארגיש שאני משתנה,אבל אני עדיין השמנה המכוערת הזאת שאף אחד לא רוצה,כי היא לא מספיק טובה בכלום.
ומי בכלל רוצה לצאת עם בחורה כזאת?
מה שכן, אני מרגישה פיזית שהכל קטן יותר,עדין יותר, אבל עדיין נוכח וקיים,ולא מי יודע מה יפה.
אני רק רוצה להרגיש נחשקת קצת, שמישהו מסתכל עלי ונעים לו בעיניים מה שהוא רואה,ושבא לו לקבל עוד מזה.
אני רק רוצה לעשות קצת כיף חסר עקבות ומטומטם, ולהפסיק לחשוב על כלכך הרבה דברים שבעצם אין כלום.